רגע, מה?

אני כאן והם שם, ביננו מפריד קיר גבס-ספוג- פח שלא באמת חוסם את גלי השירה, הצחוק והדיבור. 

הם בחוץ כולם ואני פה בחדר, כי פשוט אין לי כוח. אני עייפה ובכלל כל היום הזה אני רציתי להיות קצת לבד, אז כשיכולתי חזרתי לחדר וישבתי עם הפלאפון. אני לא ממש יודעת למה.. יכול להיות שזה סתם יום כזה שבא לי להיות לבד. אני מפחדת שזה יהיה יותר מיום ואז זאת תהיה בעיה. בכל זאת, אני גרה כאן עם עוד 25 אנשים ואם אני רוצה להיות חלק מהקבוצה הזאת אני צריכה ךהיות איתם, חלק. מניחה שאם זה היה ערב אינטימי כזה הרגשות שלי היו שונות (ואולי לא), אבל כרגע החמולה והשירה לא מתאימות לי כלכך. אז אני פה.

סך הכל בסדר. עברתי המון בשבועות האחרונים, כל השנת שירות הזאת די אינטנסיבית. מה שמעסיק נניח אותי כרגע מעבר לקבוצה שי והקן שאני אחראית עליו זה האם אני בודדה או לא. לפעמים החיבוק האוהב חסר לי, פה במיוחד אבל גם בבית. אבל סך הכל, יש לי פה חברים וגם בבית אז אני לא מתלוננת.

היום התחלנו סמינר על רבין. התחלנו קצת מדיבור על אידיאולוגיה ואינטרסים בתור מניעים לפעולה ועשינו סקירה היסטורית כזאת על הציונות והציונות הדתית. מניחה שחלק ממצב הרוח הירוד שלי נובע מזה שפשוט דיברנו על דברים שאותי, בתור אישה סוציאליסטית שמאמינה בכל ליבה בדמוקרטיה פשוט מטרידים, נניח העניין הזה של מדינת ההלכה שיש אנשים שמוכנים לעשות המון בשביל שהיא תהיה, היוכאלה שניסו לפוצץ את כיפת הסלע ב-82', והאנשים האלה עדיין קיימים בחברה שלנו. בכלל, הדרדרות השמאל בארץ מטרידה אותי, השנאה כלפי השמאל מפחידה, בעיקר בתור שמאלנית. אין לי כלכך הרבה מה לעשות כדי לשנות, וזאת תחושה קשה. ככה זה כשהפגנות ימין מצליחות להגיע למאות אלפי משתתפים בעוד שהעצרת לזכרו של רבין (זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה) בקושי חוצה את 50 האלף. גאד, לריהאנה באו יותר אנשים. והייתה חרא הופעה.

ואני לא שמאל קיצוני. אני לא "סמול".

אני אוהבת את המדינה. אני אשאר בה ואגדל בה את ילדיי אם יהיו לי. אני תומכת בחיילים, ואני אפילו עומדת להתגייס למרות שקיבלתי פטור ואני צריכה להתנדב. זה מפחיד אותי, אבל אני מאמינה שצריכות להיות שתי מדינות לשתי עמים. שעבודת הפרך של המסתננים הפלסטיניים צריכה להיפסק. שהכיבוש הוא רע. התנחלויות זה רע. שצריך לקצץ מתקציב הביטחון למען החינוך והרווחה. ותכלס, זה שפוי. ואיך כל זה קשור לרבין? כי הוא נרצח מרעיון. אידיאולוגיה, וכולנו יודעים שאי אפשר להרוג רעיון. הסכמי אוסלו והנכונות של רבין למסור שטחים אם יהיה צורך בדבר גרמו לו להירצח. זה לא באמת משנה שזה יגאל עמיר. משנה למה. ולמה זה גרם. ואיפה אנחנו היום ומה אנחנו לומדים מזה.

מחר ממשיכים בסמינר. מקווה לדעת עוד.

לילה טוב

ירדן