רגע, מה?

נראה לי שאמא שלי מבינה שאני כבר די גדולה סך הכל, ואני הבת הקטנה, ובזמן האחרון יש לה מין פרצי אהבה אליי. לא מתלוננת:

"תגידי, את יודעת כמה שאני חולה עלייך, כמה טובה את, איפה יש דברים כאלה?? איפה??"

-"אין דברים כאלה"

"באמת שאין. אין עלייך בעולם!"

-"די אמא, את גורמת לי להסמיק"

"אז מה"

-"גם את יודעת, זה לא שאני מושלמת או משהו. כולה בת אדם"

"ברור שאת לא מושלמת. אם היית מושלמת לא היית שווה שקל."

-"מה זאת אומרת? למה?"

"כי אנשים לא אוהבים אנשים מושלמים. זה מרגיש מהסרטים, סינטתי ולא אמיתי, לא מציאותי"

-"אה"

-"תגידי, את עדיין עם הג'ינס עכשיו שהיית איתו כל היום בחוץ על המיטה שלך?"

"לא הייתי בחוץ, הייתי רק אצל סבתא ובבית"

-"רק דיברנו על להיות מושלמת ותראי, הנה את לא."

(היא לא אוהבת שאני עם הבגדים מהיום על המיטה בלילה כי הם כאילו מלוכלכים. אני לא באמת מורידה אותם כי זה לא מפריע לי)

הלוואי שמישהו היה אומר לי בשלב מוקדם יותר של חיי שאני יפה, ושיש לי כלכך הרבה ערך.

גדלתי בתור ילדה אאוטסיידרית לחלוטין, מה שאני זוכרת מכיתה ז' זה שקראתי לפחות 20 ספרים מתחת לשולחן במהלך יום הלימודים. הרגשתי לא נוח בתוך הגוף של עצמי. הרגשתי גבוהה מידיי, שמנה מידי, קלאמזי, לא עדינה, לא יפה. ואכן, הייתי באמת גבוהה מרוב הבנות ודי מגודלת. זאת אומרת, לא הייתי שמנה בשום צורה ודרך אבל הייתי נראת שנתיים מעל הגיל שלי, בגלל הגובה והפרופורציה של הגוף. 

רציתי להיעלם. לא אמרתי את זה לעצמי אף פעם אבל בכל שנות החטיבה והתיכון רציתי להיות כמה שיותר מחוץ לאור הזרקורים, מחוץ לבעיות, לא למשוך אליי אש. הייתי בטוחה שכולם חושבים שאני מכוערת ושמנה וחנונית ושצוחקים עליי. 

אני חושבת שאנשים בשכבה באמת לא ידעו שאני קיימת. 

זה לא מנע ממני להיות תלמידה מצטיינת, ואין סמסטר שלא קיבלתי בו תעודת הצטיינות מכיתה ז. בסמסטר האחרון של יב אפילו קיבלתי הצטיינות יתרה. ידעתי שאני חכמה. כשהייתי קטנה, היו לוקחים אותי על הידיים במשפחה ואומרים לי:" את ילדה י..פה (השלמתי את ההברה האחרונה) וחכ...מה ואינטילי...גנטית! אז כן, ידעתי שאני אינטיליגנטית. שאני חכמה. זה כל מה שהיה לי. 

אז עד כיתה ז היו לי שתי חברות, הייתי חביבת המורים וביליתי המוווןן זמן עם הספרנית של בית הספר. איילה קראו לה.

אני מסתכלת על תמונות שלי מפעם, ואפילו עד לפני שנתיים ו..וואו. הייתי כלכך יפה. רזה. איך יכולתי להרגיש כלכך לא בנוח? הלוואי ומישהו היה אומר לי, לזרוק את כל החוסר ביטחון הזה לפח. הייתי מהממת. 

כמובן שאמא שלי לא עזרה בזה. בסוף החטיבה הייתי על המחשב בפיג'מה קצרה והיא אמרה לי שהיריכיים שלי ענקיות. לפני פחות משנה היא אמרה שאני השמנתי כ"כ והיא לא יכולה לראות את זה יותר. 

עד כיתה י' לא העזתי ללבוש מכנסונים. היו לי סימני מתיחה בצבע ורוד בוהק על היריכיים הפנימיות והתביישתי כי חשבתי שזאת ההוכחה שאני שמנה. איזה שטויות. גיל ההתבגרות פשוט לא עשה לי חסד בחלק הזה של הגוף.

בכיתה ח הכרתי קבוצת חברים אחרת. היינו איזה 7 או 8, היו 2 להטבים והכל נהיה יותר פתוח. הם היו הפריקים המגניבים ואני עשיתי הרבה כדי להיות חלק.. כולל להיות מישהי שהיא פשוט לא אני.

היו הרבה סיטואציות שזרמתי כשלא הייתי צריכה. הרבה פעמים שהייתי צריכה להפסיק. שלא הרגשתי בנוח להיות לידם בכלל אבל הם כל מה שהיה לי. אז סתמתי את הפה.

אם הייתי יכולה לחזור אחורה הייתי אומרת לעצמי שזה בסדר להגיד לא. שזה בסדר לא להיות נבוכה, לא צריך לעשות את עצמך מתלהבת ממשהו שאת לא.

הייתי אומרת לעצמי לדבר עם עפרי ומתן בצד כי אלוהים, הם לא יכולים לצחוק על הציצים שלך ואת פשוט תעברי על זה בשקט. זה לא מצחיק. (וזה מקנאה כמובן. כמו שאמרתי, אמנם לא הייתי עדינה ומקלון אבל הייתי (ואני עדיין) יפייפיה). וכמובן, הייתי אומרת לעצמי שאני טובה. ואין שום דבר רע בגוף שלי, בכלל. והוא יפה. כמו שהוא. 

בכיתה י' הבנתי חלק מהדברים האלה. הייתה לי איזה התגלות ואמרתי שאני תמיד אוהב את איך שנראיתי פעם. אז אם אחשוב על העתיד, זה אומר שעכשיו אני נראית יותר טוב ממה שאני אראה בעתיד. אז התחלתי ללבוש מכנסיים קצרים ולאט לאט להבין את כל הדברים האלה. שתכלס, אני אוהבת את הגוף שלי, על כל מגבלותיו (ויש כאלה.) אבל הייתי צריכה לסיים תיכון כדי להשתחרר לחלוטין.

גם בתיכון, הרגשתי לא יפה ושעדיף שאני אעלם מהראדר השכבתי והכל היה מאוד אוקוורד בשבילי והסטייל שלי היה (ועודנו) דברים נוחים ולא דברים יפים והתביישתי במי שאני. אבל רק עכשיו, אחרי שנת שירות ועוד כמה חודשים בבית, אחרי שהסתפרתי קצר קצר אני מבינה שאין לי ממה להתבייש. בכלל. לא ממש מקנאה יותר בבנות העדינות והקטנות כי זה לא אני. אני יפה, וחכמה, ואינטיליגנטית בדיוק כמו שאמרו לי. 

הלוואי, הלוואי ומישהו היה אומר לי להיות יותר בטוחה בעצמי. שאני הכי הכי. כי זה נכון, תמיד היה נכון, רק נדרש לי זמן לראות את זה.

evolution- תינוקי, כיתה ה', כיתה ז', כיתה י ולפני שבועיים. :)