רגע, מה?

היי

אין לי כוח לפאקינג כלום.
די, אין לי. עוד מעט אמא שלי תתעורר והיא אמרה שננקה ת'בית, חברה שלי רוצה לצאת לחגוג כי היא קיבלה מילגה,אין לי כוח לחרא הזה.

סיימתי לראות "מחוברים", רן שריג הדביק אותי בדכאון שלו

כן, הכל זה אשמת רן שריג.

סתם, אני אוהבת את כולם ב"מחוברים". גם את רן שיצא די חרא, וגם את דפנה שבתכלס היא ממש נשמה. וגם את לואיס, ערס פואטי אבל חמוד וחתיך למדי. וגם את דודו, שעוד לא הבנתי מה הקטע שלו. וישי, שהוא באמת מתוק. ואני וצה לבדוק אם ה"סולוטו" שלו יכולה לעזור לי במשבו, אני לא מוצה מהווינדוס שלי.

ושי גולדן!

הייתי מתה לשיחה איתו. ויש מצב. הוא דוד של ילד מכיתה שלי. שלא דיברתי איתו אף פעם בערך. אז אולי הסיכויים שלי לא משהו גבוהים.

קיצור, מבחן בביולוגיה יום ראשון, בוחן במתמ' יום שלישי ולא אמרתי לסבא אז אני צריכה ללמוד לבד. והדר רוצה שנצא כמו שכבר אמרתי, ולהיות הפאקינג דבק של המשפחה. ככה אני מרגישה, גם אם זה לא נכון.

יואו, הבעיות שלי הן בעיות של ילדה בת שלוש.מתאים לי.

ב"מחוברים", יש קטע ששי גולדן חוזר מארה"ב ואז הילדים שלו קופצים עליו. הוא מברך אותם ב"כפרות שלי!!!"

תודה לך, שי גולדן. תודה שגרמת לי להבין מה אני מפסידה. תודה שגרמת לי לקנא בילדים שלך.

אין לי כוח לכלום והמצב רוח במרתף.

מה בא לי לעשות עכשיו בכלל, הא?

כלום.

מיואשת. מעצמי בעיקר.

שלום

קראתי את הפוסט שלו, ונהיה לי עצוב.

לא כי אני בסניף הזה של צמרת, בחיים שלי לא הייתי בצמרת, אבל אני מכירה את התנועה הזו בגלל חברה של אחותי. אחותי מצאה שם את החבר הראשון שלה, והחברה ההיא אמרה כמה שהמקום הזה מדהים. זה היה מזמן, ווזה גם לא ממש משנה.

מה שכן, אני בתנועת הנוער העובד והלומד, וכל מה שהוא כותב שם על להיות חופשי להיות מי שאתה, האושר, האנשים שאתה מכיר, והפעולות שמרגישים כאילו הן קרובות לשלמות...זה משהו שאני מכירה מקרוב, משהו שכשקראתי אותו חשבתי לעצמי:" איזה כיף לדעת שאני לא היחידה שמרגישה ככה. זה כאילו שהוא נכנס לי למוח וכתב בדיוק את מה שאני מרגישה".

אני לא יודעת מה הייתי עושה אם כל זה היה נגמר. איך היו נראים החיים שלי. ואני בטוחה שיש אנשים שמרגישים ככה גם אצלי בקן וגם אנשים בסניף ההוא של צמרת.

כל מה שאני יכולה להגיד לו, זה להחזיק מעמד. לחנך את החניכים שמסביבו כדי שיהיה המשך. אסור שזה ייגמר.

אם לא היו תנועות נוער, אני בטוחה שה"נוער של היום" היה נראה הרבה יותר גרוע. תנועת הנוער שאני נמצאת בה הוכיחה לי שהביטוי "הנוער של היום", שבד"כ כלל בא במשפט שלילי,לא נכון. כי לנוער של היום אכפת. הנוער של היום מעורב, הוא יודע יותר כי יש לו את הכלים לדעת יותר.

צמרת וכל תנועת נוער אחרת היא מקום להיות, ללמוד דברים שבית הספר לא נותן.

אין לכם מושג כמה פעמים אני שומעת את המשפט:" תנועות נוער לא מעניינות אותי", "אני לא אוהב תנועות נוער" "הנוע"ל? איכס, מה את עושה שם?"

ואין לי זמן להסביר כי היום הכל צריך להיות במיידיות, אין דבר כזה "לחפור". לחפור זה רע, וחבל.

אין סבלנות.

אתה צודק, לא מעריכים מספיק תנועות נוער.

לא מבינים את האושר שזה גורם בערך לכל מי ששם. לא מבינים עד כמה זה חשוב להיות מעורבים במה שקורה במקום בו אתה חי, אדישות זה לא טוב.

בואו נקווה שתנועות הנוער יהיו מוערכות מספיק בעתיד, לפני שמאוחר מידי.

כן! גם אתה וגם את, שקוראים פה עכשיו, אתם חייבים להבין כמה זה חשוב! כמה זה נפלא.

איך אומרים? עלו והגשימו.

והלוואי שזה יקרה מהר.

ירדן.