שלום לך טלי.
ותרשי לי לקרוא לך טלי, מכיוון שלמרות שאת טכנית אחות של אבי, דודה שלי את לא.
היום, במהלך שיטוטי בפייסבוק, החלטתי לראות מה קורה בעולמך, וראיתי, הפלא ופלא, שפירסמת תמונות מהאזכרה של אבי בפייסבוק, וכתבת כמה שהוא חסר לך.
הרשי לשאול אותך כמה שאלות. ואני מבקשת ממך, לא להאשים את אמא שלי בשום דבר. אנו חיים במאה ה- 21, ולי יש פלאפון ופייסבוק ואני נגישה אלייך בקלות גם בלי שתעברי דרך אמא שלי.
בכל אופן-
מדוע, בכל 11 שנות חיי יחד עם אבי באותו בית, לא נפגשנו איתך? לא שמענו ציוץ ממך, לא אני ולא אחותי? שהרי אם אחיך היה כל כך חשוב לך, גם בנותיו היו בוודאי חשובות לך.
אבל כנראה שאנחנו לא.
לפני כשבועיים חגגתי את יום הולדתי ה- 17. האם ידעת? האם התעניינת? האם את או אמך, "סבתי", התקשרתם לאחל? ניסיתם לתקשר? בוודאי שלא.
אבי לא היה חשוב לך. לא הוא ולא משפחתו, אני, אחותי. מעולם לא שמעתי אותו מדבר עלייך, או איתך.
נכון, הסכסוך עם אמא שלי תמיד היה. אבל אם הוא היה לך חשוב כלכך, אולי הצדדים היו מוכנים להתגבר על האגו וליצור משפחה מאוחדת.
אבל אני לא חשובה לך.
אני מזכירה לך שחצי מהגנים שלי הם של "אחיך האהוב"!!!!
מעולם לא הכרתי את ילדייך. עד שלא ראיתי אותם בפייסבוק, לא ידעתי את שמם או איך הם נראים. איך את מסבירה את זה??
והאמת? אני כועסת. אני כועסת כי נזכרתם לברך את אבא שלי, להתעניין בו, להבין כמה הוא חסר.
רק כשהיה בקבר,
וחצי מכספו בכיסכם.
אז תעשי לי טובה. תעשי לי טובה! אם היה לך אכפת, היית מנסה- אבל לא אכפת לך.
וכשבאת לשבעה, מה אמרת?
"משתתפת בצערכם!"
את אמורה להיות אחותו! זה גם צערך! ועכשיו, איך את מעזה, לפרסם תמונות של אבא שלי. א-ב-א ש-ל-י, שלא דיבר לא עלייך ולא על ילדייך ולא על כל המשפחה המזדיינת שלך מילה אחת כל ימי חיי! למה? כי הוא בחר בנו. הוא בחר בי ובאהבת חיו, אמא שלי, ובאחותי ולא בכם- שלא שאלתם, לא התעניינתם, לא ניסיתם, לא באתם, לא אחלתם, התעלמתם מקיומנו, דור ההמשך של "אחיך האהוב". אם הוא היה רואה את הפרסומים, ה"כאב" שלכם, הוא היה מתפלא.
איך את מסבירה שהוא לא דיבר עלייך איתי אף לא פעם? לא עלייך ולא על עמי?
אין לך זכות לעלות לקברו. אין לך זכות לדבר עליו אפילו. אין לך זכות להיות נושא בפוסט שלי.
זה מכעיס אותי.
תתרחקי ממנו, את והמשפחה המזוהמת שלך.
ירדן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
