לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רגע, מה?


כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז

Avatarכינוי: 

בת: 29



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2010

חיים ללא הפסקה


החדשות הטובות- דוד שלי בא לביקור מקליפורניה מחר.

החדשות הרעות- מטרת הביקור היא ללכת להלוויה של דוד שלו, זקן חביב שהוא ואשתו שרה אירחו אותי יפה מאוד פעמיים בביתם בקיבוץ בדרום. קראו לו ישע, עם פתח מתחת ליו"ד.

 

נכתב על ידי , 19/9/2010 22:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דֶנִי, סיפור התמכרות


שבו יסופר על התמכרות, על עוד אחת, למה שיניתי את הכינוי ועוד חפירה קטנטנה על רגשות וכאלה, בחלקים קטנים ונוחים למעבר.

 

חלק 1

 

שלום,

כמו רבים מעם ישראל ובכלל בעולם כולו, גם אני התמכרתי התמכרות קשה ביותר שכרגע אין לה טיפול ממשי.

יאפ, התמכרתי לפייסבוק.

כל שנייה פנויה מהיום אני בודקת עידכונים, מאוכזבת שאין נוטיפיקיישנס כאלה, מלה תמונות, מדברת עם אנשים כשיוצא וצוחקת על ילדים בכיתה ג' שיש להם פייסבוק.

אני רוצה להגמל, בחיי, אבל בלי הפייסבוק אני לא אוכל לשמוע מהחברים שלי במחנה עד שנה הבאה וגם זה לא 100 אחוז בטוח, לכו תדעו מה יקרה בעוד 10 חודשים. וגם בלי פייסבוק, בחברה של היום, אתה פשוט לא מעודכן.

יאיר לפיד כתב טור בידיעות אחרונות על הפייסבוק. הוא גילה שמישהו פתח חשבון בשמו, אבל הוא לא כעס או משו, ופתח חשבון לעצמו. בשורה האחרונה או לקראת הסוף הוא כתב משהו בסגנון:"אנשים בפייסבוק רוצים להיות חברים של כי הם רוצים לשמוע ממך, ובכך נוצרת סביבה לדיון כן ואמיתי, דבר שאין אותו הרבה כיום בישראל, ראו טוקבקיסטים."

אז וואלה, הוא צודק, אבל יש גבול לכל תעלול (אחד ממשפטי הילדות שהכי זכורים לי. אמא שלי הייתה אומרת אותו כל הזמן) וזה כבר משתלט.

אז אתם בטח תבינו שכשאמא שלי שאלה את השאלה הכ"כ לגיטימית:"אבל מה זה אומר להיות חברים בפייסבוק?!?!" אני והבת-דודה אחות שלי, נעמה צחקנו ממש, אבל בלי יכולת לענות תשובה הגיונית, כי באמת מה זה אומר להיות חברים בפייסבוק?

אז, כחלק מתוכנית הגמילה, הסרתי את מקש ה"לייק" מהבלוג שלי. לא רוצה שהפייסבוק ייכנס לי גם לפה.

 

חלק 2

 

(או- התמכרות גדולה ובלתי מזיקה)

 

COLDPLAY.

say no more.

 

אבסורד, התאהבתי בפעם השנייה בחיי והפעם בלהקה, במוזיקה שהם עושים.

 

התאהבתי במילים הכ"כ מרגשות וחזקות, בתווים שיוצרים מוזיקה עוצמתית, מרגשת.

כן, זו סתם להקה ואלו סתם שירים. אבל מדהים איך אני מתרגשת כשמתחיל שיר ואיזה באסה שנגמר, כאילו שצריך להפרד מידיד טוב. לכל אחד יש את המוזיקה שהוא אוהב, מה הייינו עושים בלי מוזיקה? החיים פשוט לא היו שווים.

את המילים לרוב השירים אני יודעת בעל פה, את המנגינות אני יכולה לזמזם מתוך שינה.

כריס מרטין, וויל צ'מפיון, גאי ברימן וג'וני באקלנד עושים עבודת קודש.

בניגוד לפייסבוק, התמכרות שממש לא דחוף לי להגמל ממנה.

 

בלי שום קשר, היום התחלתי להקשיב קצת לאסף אבידן.

אין ספק שהבחור הוא עוף מוזר, אבל כישרוני במיוחד. ההתמכרות הבאה? מי יודע.

 

חלק 3

 

במשך רוב הזמן שאני בישרא בלוג (הבלוג חוגג 3 בחודש הבא) הכינוי שלי היה "קוקיתה", שזה בעצם עיוות של "קוקה", כינוי שנדבק אליי כשהייתי בערך בת שבועיים על ידי הבת דודה הסופר מדהימה שלי.

באותו הזמן, המבוגרים במשפחה (אמא שלי וסבא שלי בעיקר),קראו לי דני, שם חיבה שיוצא מ"ירדן", מן הסתם. רציתי שינוי, החלטתי על זה. סיום של תקופה שממנה אני יוצאת חזקה יותר, ובוגרת יותר. אני כבר לא בת 12. נכון, עברו רק שנתיים אבל בגילאים האלה, אנשים משתנים הרבה מאוד בשנתיים.

אה כן, ואני פשוט אוהבת את הכינוי הזה, "דֶנִי"

 

חלק 4

 

(או- למה הבלוג הזה כ"כ רציני ודי דכאוני)

 

למה? עברו עליי דברים קשים, דברים שבא לי לשכוח, דברים שאשכח גם אם אני רוצה בזה וגם אם לא.

הבלוג הזה הוא המקום שלי לפרוק, בעיקר,ואני בנאדם שלוקח הכל ברצינות. זה לא אומר שלא עוברים עליי דברים ממש מצחיקים או מטופשים (כמו שטות משטותתת, הביטוי הגאוני שיצא לי מהפה בלי שחשבתי על זה אפילו) אבל דברים רציניים נוטים להשאר.

אם אני לא אכתוב, אני אשכח. אם אשכח, אאבד את המורשת שלי, את החינוך, את האהבה שקיבלתי, או בקיצור, אפסיק להיות אני.

לא ממש אכפת לי שאף אחד לא מגיב. הופתעתי נורא שהפוסט הכי עמוק שלי, הכי דכאוני, הכי בקטע של כתבתי-את-הפוסט-הזה-במקום-ללכת-לפסיכולוג-למרות-שאני-ממש-צריכה אשכרה הגיע למומלצים, הייתי הכי מאושרת, כי הבנתי שאנשים לפעמים רוצים לקרוא על דכאונות של אחרים.

 

 

לילה טוב,

 

ירדן

 

(יש לי מבחן במתמטיקה מחרתיים. האם אני מוכנה? שאלה טובה, אין לי מושג)

אה כן, צום קל למי שצם. אני אישית לא יכולה. עושה לי סחרחורות

נכתב על ידי , 14/9/2010 23:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-14/9/2010 23:56
 



שטות משתותת


בלה

אה,חופש.

ועאעא אני עייפה ומשעמם לי ואין לי מה לעשות כרגע וכלום ישנים וכואבת לי הבטן ובא לי פתיתים ברמות קשות. אבל למי אכפת. הדוקטור אמר" את צורחת לעולם, לא פלא, כי בעצם מי ישמע אותך". אוי, אני מרגישה קטנה. וואי, החיים סבבה בלי טיפת אלכוהול או סיגריה מסריחה או נרגילה שכאזת. איכס. למרות שאני חייבת להודות שבתכלס לנרגילה יש ריח טוב. והציעו לי לנסות אבל לא בא לי. יש לי מספיק את אמא שבגללה אני סוג של מעשנת פסיבית.

אבל סטיתי מהנושא.

בדרך כלל אחרי המשפט:" אני מרגישה קטנה בעולם הזה, כמו חלק פצפון שלאף אחד לא אכפת ממנו ואחרי שהוא ימות בכל מקרה יישכחו אותו" מגיע המשפט:" החיים בזבל". אבל, כפי ששמתם לב כנראה ואם לא אז לא נורא, אני כתבתי שהחיים סבבה.

כי אולי זה בעצם לא כ"כ חשוב להיות "מישהו", אולי אפשר להסתפק עם מה שאנחנו ואם המקום אליו נולדנו. ואולי בעצם עדיף את השקט הנצחי הזה, כי יש אנשים גדולים בהיסטוריה שזוכרים אותם, אבל גם את השטויות שהם עשו. כמו נפוליאון, או היטלר, שהוא גדול אבל בצורה שונה. נכון שזה די מעוות להגיד את זה, אבל היטלר מזכיר לי את וולדמורט. שניהם אנשים סופר חכמים ותחמנים באותה המידה, כריזמטים בצורה שלא תתואר ובעלי תיאוריות מזוויעות על החיים, שלא נדע מצרות. רק שוולדמורט לא אמיתי. בתכלס, הייתי שמחה לשבת איתו על כוס קפה. אבל מה קפה, שוקו יותר טעים. הייתי שמחה לשבת איתו על כוס שוקו.

היטלר ("יימח שמו ואמרו אמן", לפי המחנכת שהייתה פעם לאחותי), כנראה היה רוצח אותי.

דיבורים על היטלר. ועל וולדמורט. אוי סבתא, אם היית יודעת שאני כותבת על היטלר בשלוש בלילה, היית חושבת שאני נורא נורא מוזרה. אולי אני אגיד לך מחר, בארוחה המשפחתית השלישית לחופש הזה.

 

אם כבר מדברים על סבתוש שלי..

 

סבתא חייה בסרט.

הראש שלה תקוע בתקופה מסוימת שכבר עברה.

"הילדה של ההוא כבר בת 27 ועוד לא התחתנה, אוי ואבוי. ובכלל, מי ייקח אותה, היא לא בתולה.", זה משפט שהיא יכולה להגיד.

שלא תבינו לא נכון, יש לי אחלה של סבתא.לפחות מצד אמא. מצד של אבא, טוב, היא זונה כוסשלאמאשלה. היא לא סבתא שלי. היא אמא של אבא.

בכל מקרה.

 

הדוגמא הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עלייה כרגע היא הנסיעה שלי לחו"ל איתם, נסעתי עם סבא וסבתא לארה"ב הרחוקה אך החביבה במיוחד. (יאיי,עוד פסקת חפירה על הנסיעה לחו"ל, מוגש לכם באהבה על ידי ירדניק.)

סבתא לא האמינה שאני יכולה לדבר אנגלית.

(רק כדי להבהיר משו. אני לא מתנשאת, אבל בתכלס יש לי אנגלית מצוינת שעוד לא נראתה כמוה.קיבלתי עליה הרבה מאוד מחמאות ואני גאהבעצמי מאוד מאוד.)

אז, היא לא האמינה. היא לא האמינה שאני מסוגלת לדבר עם הדיילות בטיסה, שלא לדבר על ללכת למחנה שהוא חצי-דובר אנגלית ולהיות שם שבועיים.

ניסיתי להסביר לה, כ"כ הרבה פעמים. אבל היא לא האמינה. אז החלטתי לעזוב את זה כרגע, לחכות לטיסה ושתראה ותשמע במו אוזנייה ועינייה, ואז תגיד שלנכדה שלה יש בקושי אנגלית בסיסית והיא לא יודעת להסתדר.

הו, זו הייתה הצלחה. 1:0 לי.

אם לא הייתי שם, לכו תדעו מה היה קורה. היו כ"כ הרבה פאשלות קטנות שאני באמת לא בטוחה שהם היו מגיעים לקליפורניה אם לא הייתי שם.

ואח"כ היא אמרה לי שהיא בשוק. שהיא לא ידעה שככה אני, אנגלית שפה שנייה ולא בצחוק. "כל הכבוד", היא אמרה לי,

ואני אמרתי לה, כמובן, "אמרתי לך". והיא אמרה שהיא לא יכלה להאמין.

כי היא מאמינה במה שהיא רוצה להאמין, עד שזה מתפוצץ לה בפרצוף.

אי אפשר לחנך מחדש אישה בת 78 בערך, והחלטתי לעזוב את העניין, לקבל אותה כמו שהיא ואני אוהבת אותה מאוד מאוד, אפילו שפעמיים קרה שהיא אמרה לי:"ירדן, אל תלכי עם החולצה הזאת יותר. יותר מידי הציצי בחוץ. אני מקווה שאת לא כועסת, זו החובה שלי להגיד".

מקסים.

 

אוי,סבתוש.

 

דבר שעצבן אותי השבוע:

סבתא שלי לוקחת כדורים, וכמה פעמים בשבוע סבא שלי מסדר לה את הכדורים לימים הבאים. סבתא די קלולס בעניין. אז אמא שלי התחילה לבחון אותה באיך קוראים לכדור הזה והזה, כאילו סבא שלי על ערש דווי. אני לא יכולה לחשוב על החיים בלי הסבא הסופר- מגניב שלי. קיבלתי סוג של הצצה לעתיד בגלל המוח שלי שעובד שעות נוספות, וזה רע לי.

"לא עוד פעם, לא עוד אחד", זה כל מה שאני יכולה להגיד לעצמי. אין לי מושג איך אהיה אם המוות יבוא לבקר שוב. אוף, לא רוצה לחשוב על זה יותר, נמאס ודי.

 

לילה טוב,

 ירדן חפירות (ע"ר)

 

נכתב על ידי , 11/9/2010 02:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

13,858
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , 18 עד 21 , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדֶנִי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דֶנִי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)