אנחנו מכירים בחורה. נשמה טובה בסך הכל, קצת היסטרית או קרייריסטית חסרת זמן או ביישנית או כל פגם שכזה. היא פוגשת בחור בצורה קלישאתית אך לא צפויה. הבחור חתיך לחלוטין, גבר הורס שנראה בהתחלה מושלם לכל הדעות אבל הוא הבוס החדש שלה/ החבר של החברה הכי טובה/ מוצא דרך מפוקפקת לגרום לרשויות לחשוב שהוא נשוי לבחורה שלנו כדי שלא יגרשו אותו מהמדינה/ כל פגם אחר שמונע מהשניים להיות ביחד.
אחרי זמן והתפתחות מסוימת, נשיקה! והם נהיים ביחד ויש רצף כזה של טייקים קטנים שרואים אותם אוכלים א. בוקר במיטה ומטיילים בפריז וצוחקים וכו. ואז פתאום קורה משהו. הוא לא סיפר לה שהוא מבוקש בקולומביה/ יש לו ילד ממישהי אחרת/ מפחד ממחויבות או כל דבר אחר שמוציא אותו דוש לגמרי וכולנו מקללות אותו כי הוא חרא. ורואים אותם עצובים והיא זורקת תמונה שלהם ביחד מהחלון והוא שותה ומזיין עד שהוא רואה זוג זקנים שמספרים לו כמה נפלאים החיים ושהם אוהבים/ הזיון האחרון גנבה לו את הארנק / הוא בארוחה משפחתית ופתאום מתגעגע/ כל דבר שבעצם גורם לו להבין שפאק, הוא פיספס את אהבת חייו. והוא הולך ומביא לה פרחים אבל היא טורקת לו את הדלת ואז בוכה. או שהוא מנסה לפגוש אותה ברחוב והיא אומרת שיעוף לה מהפרצוף. ואולי אפילו יהיה שוט שלה מסתכלת על תמונות שלהם ביחד/ הפרופיל שלו בפייסבוק/תשמע את השיר שלהם ברדיו/ משהו שיזכיר לה שהוא עוד בלב שלה הבנזונה.
ואולי בינתיים היא תתאהב במישהו חמוד אך לא מושלם כמוהו או שהיא תחליט לקחת הצעת עבודה בפריז. והבחור שלנו איכשהו ישמע על זה מיד אחרי שהוא הבין שהיא אהבת חייו, ומיד יתכנן איזה ארוע גרנדיוזי ולא מציאותי כמו לרדוף אחריה בשדה התעופה בדיוק כשהיא עולה לטיסה (איכשהו עובר את כל המחסומים והמאבטחים. במקסימום לוקחים לו את המעיל), או מתפרץ לחתונה ומודה שהוא לא יכולה בלעדיה בדיוק לפני שהיא אומרת איי דו. ובשלוש שניות היא מבינה שהוא האחד, וכל מה שעשתה היה כדי לשכוח אותו, ושהיא אוהבת אותו עדיין וזין על העולם.
הם מתחבקים ויש נשיקה כשברקע מוזיקה מרגשת, אנד ד'יי ליב הפילי אבר אפטר.
הסוף
כתוביות
שירותים והביתה.
נשמע מוכר לא? קלישאה הוליוודית שכזו, פשוט יש סרטים שכלכך ברור מה הולך להיות בהם.
וזה מה שאנחנו רואות. כל הזמן. מהילדות.
לא מבינות איך גברים יכולים להזדיין איתנו בלי שהוא יבין שאנחנו אהבת חייו, וכל בחורה ששוכבת עם בנים ולא מצפה שהם יתאהבו בה היא מוזרה. או שלא מבינים איך פרדה יכולה להיות הדדית, הרי בטוח קרה משהו. או שאנחנו מחכות לדרך הבלתי צפויה הזאת שנכיר את אהבת חיינו. שיפול מקומה ראשונה לידנו ונציל את חייו. שיחפש קשר ארוך ורציני..בטינדר. שנפיל בטעות את הקלסר במשרד והוא יבוא לעזור להרים. שימשוך אותנו מהים אחרי שגל כמעט העיף אותנו לכיוון אחד ואת הבגד ים לשני.
משהו, רק משהו, רק תבוא כבר. כמה אפשר לחכות לך?
זה טוב ויפה. אפילו יש אנשים עם סיפורים כאלה. אבל מה הסיכוי שזה יקרה דווקא לך? סביר להניח שזה לא. נסיכים לא קיימים. אהבה קיימת, אבל רק עם דרך תלאות ארוכה והתחלה ביישנית ומביכה.
אז מה כן המציאות? לא יודעת, לא מרגישה שיש לי מספיק ניסיון כדי להגיד עליה דברים. אבל בכל מקרה, לחיות בסרט זה פשוט לא דבר שבא לי לעשות.
אין לי באמת פואנטה, אני פשוט מוצאת את עצמי פתאום מצפה שיקרו לי בחיים דברים כאילו אני איזה נסיכת דיסני או ניו יורקרית חסרת תקנה...ואני לא. אני לא יודעת מה יהיה אבל אני מרגישה שאני תמיד מצפה לטוב מידי, בדיוק כמו שדיסני והוליווד לימדו אותי, ילדה טובה. ואז אני סתם מתבאסת כשהמציאות נותנת לי כזאת כאפה שאני לא יודעת במה להאמין יותר. מנסה לזרום ולהשתדל לא לקחת הכל ללב, אבל אני ממש רגישה אז זה לא תמיד עובד לי.
כואבת לי הלחי
ירדן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
