Where images and words are running deep..

זאת לא בחירה שגויה, זאת פשוט כניעה, אבל היא כל-כך נעימה באותו הרגע.

שמש של צהריים, שמש נדירה של שעות עמוסות ברכבת. אז מקצרים את היום וזוכים בכמה דקות של קצת חום בזמן הריצה לרציף. 

לא ברור למה זה היה טוב, בשביל להגיע הביתה ולבזבז את הזמן? אבל הייתי חייבת, למרות השבוע הקצר במיוחד, למרות שאין לי שום תירוץ, הייתי חייבת ללכת. 

לאחרונה הרבה דברים מוטלים בספק ולא ברור מה מקומם. למה זה טוב הקשר הזה, התלות, הציפייה, האכזבה בכל ערב, סיכום השיחות, בדיקת ההודעות האובססיבית. האובססיה. רציתי שהכל יהיה פשוט יותר, רציתי לקחת מזה רק את הטוב. ניצול הדדי שכזה. שכחתי שאני לא מסוגלת להרפות וחייבת לשחזר שוב ושוב ושוב, חייבת לחשוב ולא יכולה לתת למשהו להיות זניח. 

ודי, אין לי כוח.