Where images and words are running deep..

כבר זמן מה אני מבינה שאין לי שום דבר לומר. עם האנשים שאני מכירה מספיק זמן אני פשוט מתרווחת במושב ליד הנהג ומקשיבה.

אין לי יותר מדי לענות למה חדש או איך הולך.

רק אנשים שמכירים אותי פחות מחודש עוד שמחים לבדוק ממני הודעות, רק איתם מה שאני אומרת מפתיע.

אחר-כך זה הופך לבלילה מאוסה של בנאליות. 

אז סליחה על הבנאליות, אבל שום דבר לא קורה, הכל אצלי בראש.

ואיך לומר זאת בעדינות... אף אחד לא אוהב לשמוע חלומות.