ניצול זמן מדהים כשיש לי מבחנים.
עברתי על השיחה שלנו, מהיום שבו גיליתי את ההודעה באינבוקס ועד היום הראשון שנפגשנו, בסך הכל.. 5 ימים, מה-6 בנובמבר עד ה11. מזל שאני זוכרת תאריכים.
אני בשבוע הראשון ללימודים, מספרת לך שעוד לא פציתי פה בקמפוס, אתה מתעניין, שואל, כותב, כל-כך הרבה הודעות נערמו בימים הראשונים.
הודעות ראשונות של היכרות, שיחה זורמת, מספרים על התואר, תחביבים, מתחילים להצחיק. אחרי יומיים אני מטילה את הפצצה והכל מתהפך. עוד כמה ימים של ריקוד עצבני לכאן ולשם, מספרת לא מספרת, משכנעת לא משתכנעת. נפגשים, השיחה אחר-כך כבר שונה, זו סוג של התחלה, התחלה אמיתית. אפשר להרגיש את ההתרגשות דרך ההודעות היומיומיות הקטנות, מדהים.
איך הכל שונה, איך אתה שונה, הגישה, הרצון, הסקרנות. מסתכלת על הימים ההם, כמה הספיק להימחק עד היום, כמו לעמוד בחניון של הנדסה ולהביט על איילון, תהום ענקית. מה נשאר מהקשר, לאן הוא הולך? אפשר לקרוא לזה בכלל קשר?
עדיין מתרגשת לראות אותך, כל פעם מחדש, כל הנסיעה לפני. עדיין מופתעת כשאתה נוגע בי. נהנית לראות את המבט המצועף שלך שמתפקס מדי פעם, את האישונים מתרחבים כאילו התעוררת מחלום. וחבל שאני לא יכולה פשוט לומר את זה לך.
מתנערת מהשטויות וחוזרת ללמוד סטטיסטיקה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
