Where images and words are running deep..

לא מצליחה להירדם, ככה זה עכשיו, על כל יום ארוך יש יומיים של בטלה, קשה להתרגל להירדם. 

מתוך שינה שולחת יד לאייפון הארור, בודקת שוב מה התחדש. קוראת את המייל המוכן שכתבתי כבר לפני שבוע ומשגרת. לא בטוחה איזו תגובה תתקבל, אם בכלל. בבוקר, בשעות לא שעות, דבר ראשון אני בודקת אם יש תשובה. ויש. לא סתם תשובה, אלא הדבר הכי טוב שיכולתי לקרוא מזה הרבה מאוד זמן. 

חיוך ענק מתפשט על הפרצוף ולא יורד משם כל היום. 

זין על כולם, החבר הכי טוב שלי חוזר אלי. כן, ככה. לא משנה כמה זמן עבר, ממשיכים מאותה נקודה, מגלים שבחצי השנה האחרונה עברנו כמעט את אותו הדבר. רוצה כבר לראות אותו שוב ולשמוע, לא דרך הרדיו, לא דרך הקלטות ישנות, ככה, פנים מול פנים. רוצה נסיעה ארוכה ושקטה עם הבדיחות שאנחנו ממחזרים שוב ושוב. נראה מה יהיה הלאה, בינתיים נראה שהשפיות חוזרת