ספרים, כתיבה, ואני

מי שאינו מכיר את סדרת הספרים הארי פוטר, יכול להיות שגם לא שמע על דמבלדור מעולם.
אבל מצד שני, גם אני לא הכרתי את פוטר עד לפני חודשיים ועדיין ידעתי שאי שם קיים אדם ושמו דמבלדור.
בכל מקרה, אם אתם שמעתם או לא שמעתם על דמבלדור, אני אסכם עליו בקצרה.

אלבוס דמבלדור הוא המנהל של הוגוורטס, בית ספר לקוסמות, בו לומד הארי פוטר.
לדמבלדור יש גם אח, והייתה לו גם אחות שמתה. (לאלה מכם שלא קראו את הספר, אני לא אציין את סיבות מותה ולא ארחיב יותר)
למרות שדמבלדור הוא מנהל בית הספר, הוא עדיין מתייחס בכבוד לכל תלמיד ותלמיד ונסיון החיים שלו כנראה גדול יותר משל כל אחד אחר.

כותרת הפוסט היא "דמבלדור כדרך חיים".
לאלו שאינם קראו את הספר, בואו ואספר לכם את דרכו של דמבלדור.
כבר מהספר הראשון דמבלדור מצוין כבעל נוכחות. כאשר הוא מדבר, כולם שותקים. אף אחד לא מעז לפצות את פיו.
בספר השלישי, כשהארי מגלה שסיריוס בלאק אינו פושע כמו שכולם חשבו, הוא מיהר לספר זאת אך אף אחד אינו האמין לו, הרי הוא רק ילד. אף אחד, מלבד דמבלדור. דמבלדור האמין שלמרות שהארי, הרמיוני ורון רק ילדים, זה אינו אומר שהם משקרים. הוא האמין להם, ואף עזר להם.
דמבלדור האמין שלכל אחד יש הזדמנות לבחור בטוב או ברע, ותמיד אפשר לכפר על פשעי העבר. לכן הוא חס על סוורוס סנייפ.
דמבלדור מעולם לא פחד מהמוות. כי הוא ידע, ואף אמר זאת מספר פעמים לוולדמורט, "יש דברים גרועים בהרבה מן המוות".

דמבלדור מעולם לא פחד להודות בטעויותיו. לעומת רבים אחרים.

דמבלדור היה איש חכם מאוד, אך מעולם לא השוויץ בכך. ולמרות הכל, גם היה לו חוש הומור מפותח.

אם לסכם, אני חושבת שלמרות שדמבלדור הוא אמנם דמות בדיונית, אני חושבת שאפשר ללמוד ממנו המון.
המבוגרים והצעירים, כל אחד יכול ללמוד משהו ממנו. ולמרות שעברו של דמבלדור לא היה הכי נקי שבעולם, כולם עושים טעויות לפעמים. כי כולנו בני אדם, ואסור לנו לשפוט את האחרים מבלי לנסות להבין למה הם פעלו איך שהם פעלו.

ואולי, רק אולי, אם ננסה לקחת מעט מדרכו של דמבלדור, נוכל לשנות משהו. גם אם הקטן ביותר.