ספרים, כתיבה, ואני

אחרי שקראתי פוסט אחד במומלצים, הגעתי למסקנה שלוחצים עליי מכל כיוון.
הסתרתי השנה מבחן אחד מההורים שלי, כי קיבלתי בו 85.
אני זוכרת שפעם אמא שלי צעקה עליי כי קיבלתי 85.
וכאילו כל מה שאני עושה זה לא מספיק.

"תסדרי את החדר זה לא נראה כמו חדר של בת.
תדברי עם חברה שלך. דברת? מה זאת אומרת, בפייסבוק זה לא נחשב! את לא חברה! זה למה המצב שלך ככה! כי את מדברת רק בפייבוק!
מה זאת אומרת אין לך את הטלפון של הבית ורק את הפלאפון, בגלל זה המצב החברתי שלך ככה!
תתחילי להשקיע בעצמך!
אין לך טעם בבגדים!
נו אל תיהי כזאת חנונית!
כדי ללכת לבית ספר למוזיקה את צריכה בטחון, אז את לא יכולה.
למה לא הרמת את הכרית מהרצפה? אין דבר כזה לא ראית! פשוט לא אכפת לך מהסביבה! זה למה את ככה!
את לא מבינה שאת חופרת?
..... את שומעת? מזה מה? אל תשאלי מה! את רואה שאת לא מודעת לכלום!"

ועוד ועוד ועוד... וזו בעיקר אמא שלי. הרוב זו אמא שלי. כמעט הכל זו אמא שלי.
אני יודעת שהיא בסך הכל מנסה לעזור לי, להראות לי סיבות. אבל זה לא יעזור לי.
זה רק מוריד לי את הבטחון, גורם לי לבכות, גורם לי להסתגר, גורם לי להשתתק.