ספרים, כתיבה, ואני
|
| 6/2012
כשאני מתחילה לספר
כשגיליתי את עולמו הקסום של משחקי התפקידים והסיפורים במחשב, הסתרתי את זה.
תפקיד היו לי שתי חלונות פתוחים, אחד פורום משחקי התפקידים\סיפור\אתר סיפורים, והשני היה אתר רגיל כמו פייסבוק, ישראבלוג, וואלה ועוד.
כשההורים שלי עברו ליד הדלת, עברתי במהירות חלון.
סבתא שלי היחידה ששמה לב לכך. תמיד העירה ב"מה כבר יש לך להסתיר שאת מעבירה את החלון?" וצוחקת.
אני כולי הייתי מובכת, מלמלת "כלום" ואז סבתי הייתה הולכת. אני באמת אוהבת את סבתא שלי.
אז ההורים שלי לא ידעו שאני כותבת כבר תקופה ארוכה מאוד, ושאני משחקת בכל מיני משחקים, ומכירה כל מיני אנשים.
הם חשבו שכל מה שאני עושה במחשב זה להיות תקועה על המסך.
ועכשיו אני פולטת כל מיני הערות כמו, "קראתי בבלוג אחד ש..." ו"אני כתבתי ככה וככה..."
זה התחיל פחות או יותר אחרי שראיתי כתבה על ג'יי קיי רולינג, ואבא שלי אמר לי "את צריכה להתחיל לכתוב"
"מה?" שאלתי. "לכתוב, סיפורים, ספרים, כל מיני" הוא אמר לי. אני גיחכתי ואמרתי לו שאני כותבת כבר מעל שנה.
אבל זה לא מה שציפיתי שיהיה. אני פתאום אומרת להורים שלי שאני כותבת, שאני אוהבת לכתוב, וזה פשוט נראה כאילו לא אכפת להם בכלל.
אני חושבת שאבא שלי אמר לי "יפה" וחזר לעניינים שלו. אמא לא אמרה כלום.
ראיתי היום כתבה בחדשות, שאמא אחת מצאה סיפור מדהים של הבת שלה במיגרות שלה והלכה ופירסמה אותו, וככה הבת שלה הפכה לסופרת צעירה.
כתיבה אולי היא לא הדבר הכי חשוב לי בעולם, והחלום שלי הוא בכלל להיות זמרת או שחקנית, אבל זה מדהים שהחברות שלי רק משתוקקות לפרק הבא בסיפור שלי, וההורים שלי אפילו לא רוצים לדעת מה אני כותבת.
זהו, פקתי. בפוסט הבא תככב סבתא שלי, הבטחה ממני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מחוננת אחת