ספרים, כתיבה, ואני

יש דברים שיכולים מאוד לעצבן אותי. גזענות היא אחד מהם.
אני לא אומרת שאני איזו נשמה טהורה שמתייחסת לכולם כשווים.
גם אני למשל, שאני אלך ברחוב ריק גם ביום ואראה בנאדם עם עור כהה נגיד הולך לצידי יכול להיות שלפעמים אני קצת אפחד.
אבל האמת היא שאני פוחדת קצת מכל אדם שהולך איתי ברחוב ריק ביום.
התופעות האלו לא מרגיזות אותי. כל עוד אתה לא מציג את זה בפומבי. הרי בינך לבין עצמך זה עוד לא כל כך נורא.
מרגיז אותי שצועקים "מוות לערבים".  פגשתי  כמה ערבים בחיי, והם היו דווקא נחמדים.
אז למקרה שלא ידעתם, לא כל ערבי הוא מחבל!
ונתתי את הערבים בתור דוגמא, כי זה הכי נפוץ בזמן האחרון. יש עוד המון דוגמאות שלא אפרט לגביהן.
דרך אגב, אני לא יכולה שלא לתת את הדוגמא של סדום ועמורה. שה' רצה להשמיד את כל האנשים שם אך אברהם חשב שיכול להיות שיש שם גם אנשים צדיקים, ואי אפשר פשוט להכליל את הערים האלה ולהרוס אותם.
בסופו של דבר התברר שכן יש בסדום צדיק אחד אותו הצילו.
מה שאני מנסה להגיד פה, הוא שאי אפשר להכליל קבוצה גדולה כל כך ולהגיד שכולם "רעים".
זה כמו שתגידו שכל היהודים טובים. וזה לא נכון, אחרת לא היה צריך בתי כלא בישראל.

אז אל תסתכלו בקנקן, אלא במה שיש בו.