והסכין חדרה לתוך בטנה. והדמעות זלגו מעיני שתינו. היא התמוטטה. והוא? ברח.
אני זוכרת את זה כאילו זה קרה רק אתמול.
הייתי אז חברה *שלו*. ולא הבנתי איזה טעות אני עושה. *היא* ניסתה לפקוח את עיניי אך ללא הצלחה.
היא תמיד סיפרה לי שהוא עם אחרות כשאני לא יכולה לצאת. שהוא שותה. שהוא מעשן. שהוא עבריין. והיא אפילו חקרה עליו וגילתה שיש לו תיק במשטרה על ניסיון לדקירה!
קוראת לעצמה חברה טובה..
חוקרת על החבר שלי. חושבת שאני לא יכולה להבין לבד.
לפחות ככה חשבתי אז.. ואני מתחרטת על זה עכשיו.
היא ביקשה ממני לצאת איתה לגינה.. היא רצתה להראות לי משהו.
היא אמרה "אני מצטערת. אני יודעת שלא רצית שאני אעשה את זה. אבל הייתי חייבת לגרום לך להבין..."
לא הבנתי על מה היא מדברת. היא הגישה לי מעטפה.
פתחתי אותה וראיתי בה תמונות. תמונות שלו מתנשק עם מישהי. ועם מישהי אחרת. ועוד מישהי. ובכל התמונות יש לו או סיגריה ביד או בקבוק וודקה לידו.
היא הראתה לי גם סרטון שהוא היה שיכור ואמר "מה אכפת לי מהמטומטמת הזאת?! יא אללה עזבו אותי כבר י'קרציות! אני אתנשק עם מי שבא לי, אשתה מה שבא לי ואעשן מה שבא לי! מצידי היא יכולה ללכת להזדיין!!!"
הדמעות חנקו אותי לגמרי. אבל לא התכוונתי לבכות. למה? כי ביקשתי ממנה לא לעשות את זה שוב. לא לחקור.
הייתי מעדיפה לחיות איתו באושר בלי לדעת את כל זה.
אבל זה היה אז.
אני זוכרת איך קמתי מהספסל וקרעתי את התמונות לגזרים.
אולי אפילו פניי האדימו מרוב עצבים.
"מה נראה לך שאת עושה?! אתה מנסה להרוג אותי נכון?! את שונאת אותי! תמיד שנאת!!! את את מעיזה לבוא אליי עם התמונות שלו?! את רק רוצה לגרום לי לסבול נכון?! חתיכת צבועה מגעילה!! איך יכולתי להיות חברה שלך בכלל?!"
כן, ככה דיברתי לחברה הכי טובה שלי בעולם. זאת שאני מכירה מלידה. זאת שאני והיא ביחד בכל מצב במשך 15 שנים.
ככה דיברתי אליה.
ראיתי את הדמעות בעיניים שלה. אבל פשוט הסתובבתי והלכתי.
ככה. השארתי אותה לבד. שתבין מה היא עשתה הרגע.
בחלק אחר של הגינה ראיתי אותו. עם כמה אנשים. עם סיגריה ביד אחד ובקבוק בירה ביד השנייה.
הוא ישב על ספסל ועל ברכיו ישבה איזשהי בחורה. אחת יפה יותר ממני. שלא הכרתי.
ידעתי שלא הייתי צריכה לצאת עם מישהו גדול ממני. בטח לא עם מישהו בן 18.
באתי אליו והוא הרים אליי מבט. "מה?"
"מה? אתה עם עם אלכוהול, סיגריות ובחורה שיושבת לך על הזין ואתה שואל את חברה שלך מה?!"
"מה את רוצה ממני קרצייה?"
"אתה הבטחת..."
"פחחח.. באמת האמנת להבטחה הזאת שאני לא אשתה ולא אעשן וכל החארטה הזאת?"
"אתה שיקרת לי.. ובגדת בי.."
"באמת ציפית שאני אדם של מערכת יחסים רצינית? ועוד עם בחורה בת 15?"
ואז התחלתי להוציא עליו הכל. התחלתי לקלל אותו כמו שלא קיללתי מעולם אף אדם.
ואז הבחורה ההיא קמה ממנו אחרי שהוא סימן לה והוא בא מולי.
"איך את חושבת שאת מדברת אליי?"
"איך שבא לי!"
הוא הוציא סכין מהכיס שלו. ממש מולי.
הוא קירב אותה לפניי "כדי לך לשתוק ומהר! ברור לך?!"
לא הייתי מסוגלת להוציא הגה.
ואז שמעתי אותה..
"תתרחק ממנה" היא אמרה בשקט. אבל בתוקף.
הוא לקח צעד מודגש אחורה והביט בנו במבט מזלזל.
והיה משהו במבט שלו כנראה שהיא קלטה ואני לא.
כי בכל זאת השפלתי אותו מול כל החברים שלו עכשיו.
היה לו רעל בעיניים. הכל קרה כל כך מהר.
איך לא יכולתי לעצור את זה?!
הוא בא לקפוץ עליי ולדקור אותי. והיא? היא קפצה ונעמדה מולי.
והסכין חדרה לתוך בטנה. והדמעות זלגו מעיני שתינו. היא התמוטטה. והוא? ברח.
כל החברים שלו הביטו עלינו בשוק ואז לקחו את הרגליים וברחו.
היא שכבה שם מדממת ובכתה.
"אוי.. איך לא הקשבתי לך?!" אמרתי לה..
הוצאתי את הפלאפון, הזמנתי לה אמבולנס וקראתי למשטרה..
לקחו אותה לבית חולים ואותי לתחנת משטרה לחקור.
סיפרתי להם כל מה שידעתי עליו. ונתתי להם את כל הפרטים.
לאחר מכן הם הסיעו אותי לבית החולים. לבשורה המרה ההיא.
שהסכין חתכה אותה שם. בדיוק איפה שפחדתי שזה יקרה.
הנקודה הנוראית ההיא שאני דקרתי אותה בטעות בגיל חמש כשהיינו אצלי בבית.
הנקודה שכמעט הרגה אותה.
והפעם? הדקירה סיימה את המלאכה שאני כמעט עשיתי.
ונשארתי בלעדיה.
והוא? נכנס לכלא. על רצח בכוונת תחילה.
עברו כבר חמש שנים ואני עדיין לא מאמינה שזה קרה.
הילדה המושלמת ההיא.. החברה הכי טובה שלי..
נרצחה.
ובגללי.
זה קטע שסתם המצאתי ואין לי מושג איך הוא יצא לי.
אני נורא אהבתי את מה שכתבתי D:
אוהבת,
Dr.Pain
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
