הקטע הראשון הוא לשלב השני בבלוג True Colors
המשימה לשלב זה היא לבחור אחד מהשירים שנתנה הבלוגרית ועל פיו לכתוב קטע.
את הקטע הבא כתבתי בזמן שמיעת השיר Monster - Paramore והוא נורא מתחבר לתקופה האחרונה שלי ולתחושות שאני מרגישה.
הסיבות בקטע אינן אמיתיות אך התחושה כן.
מקווה שתהנו ושגם השופטת תהנה ♥
אני בן אדם. אני לא מפלצת. אני בן אדם. אני לא מפלצת.
זה מה שאמרתי לעצמי בזמן ששכבתי כבולה באזיקי ידיים, רגליים וחגורת
בטן למיטה הלבנה בבית החולים הפסיכיאטרי.
אני בן אדם. אני לא הופכת למפלצת. נכון? נכון?!
התחלתי לצעוק שוב. כמו בפעם הראשונה שזה קרה.
לא! אני לא מפלצת! אני לא!! אני בחיים לא אהיה! לא!!
הרופא נכנס במהירות לחדר לראות מה קרה, אחריו נכנסו האחיות עם זריקת
ההרגעה שלי.
התחלתי להשתולל במיטה.
לא! אל תתקרבו אליי! תתרחקו ממני! לא רוצה!! עזבו אותי! אני לא מפלצת!!!
שנאתי מחטים מאז ומתמיד. אבל שנייה לאחר שחדר המזרק לתוך הוריד שלי
התחלתי להירגע. החומר המרגיע שנמצא בתוכו זרם במהירות מטורפת בתוך הורידים שלי.
כעבור כמה בדיקות שגרתיות כולם עזבו את החדר והשאירו אותי כמו תמיד
כבולה למיטה בלי יכולת לקום. הם מפחדים לתת לי להשתחרר.
למה? כי אני מפלצת.
הפכתי למפלצת. ולמה זה קרה לעזאזל? כי השתגעתי. השתגעתי לגמרי.
ולא באשמתי. באמת, לא באשמתי. הרופאים גם כן יודעים זאת. אך כרגע אין מה
לעשות עם זה. לעולם לא יהיה מה לעשות עם זה. איבדתי את שפיותי לעד.
הם הרביצו לי. עם החגורה, עם הידיים, בעטו בי, סטרו לי, זרקו עליי כל
מיני דברים בבית. לפעמים, היא, זאת שפעם קראתי לה "אמא" הייתה מאיימת
עליי עם סכין. אז לא פלא שהשתגעתי.
יום לפני שלקחו אותי לכאן רבתי איתם והיא הרימה אליי את הסכין וגרמה
לי לחתך מכוער על הרגל. באותו יום שבאו אלינו אורחים עדיין הייתי נורא מפוחדת מכל
מה שקרה יום לפני כן אז כאשר "אמא" הרימה את הסכין כדי לחתוך את העוגה
התחלתי לצרוח. ולצרוח. ולצרוח.
לא!! תתרחקי ממני! אל תתקרבי אליי עם הסכין! בבקשה גבירתי! אני
מצטערת! תפסיקי!!!!!!!!
אף אחד לא הבין למה.
כל מי שניסה להתקרב אליי חטף כמה מכות מהידיים שלי.
תתרחקו ממני כולכם! אתם רק רוצים לפגוע בי כמוה נכון?!
משוגעת. זה מה שהפכתי להיות. מפלצת משוגעת.
האורחים התקשרו למשטרה שממנה הגעתי לבית החולים הפסיכיאטרי והם ראו
שיש לי את ההתקפים הקשים האלו וכאשר הבינו מה קרה ידעו שאין ברירה אלא פשוט להחזיק
אותי אזוקה למיטה עד שיראו מה אפשר לעשות איתי.
אני לא מפלצת. אני בן אדם. אני לא מפלצת. אני בן אדם.
המשכתי לומר לאוויר הריק בידיעה שאין אף אחד שיכול לשמוע אותי.
אני לא מפלצת.....
אני רק...
בן אדם.
אני נמצאת כאן כבר שנה, שלושה חודשים, יומיים, חמש שעות ושלוש דקות.
אני סופרת כל רגע ורגע שאני נמצאת כאן. רחוק מהם. רחוק מהמכות. רחוק
מהמפלצתיות.
ואני עדיין ככה.משוגעת. מפלצת.
כל פעם שאני מתחילה להתחרפן אם אני נזכרת בהם אני נאלצת לקבל זריקת
הרגעה. כדי שאני ארגע. אהיה בסדר.
תמיד מזיכירים לי. הם כבר לא פה. הם משלמים על מה שהם עשו.
מה זה עוזר לי? הפכתי למפלצת.
חברים שלי מפחדים להתקרב אליי מאז שנכנסתי לכאן.
שנה, שלושה חודשים, יומיים, חמש שעות וארבע דקות. זאת תקופת הזמן מאז
שהפכתי למפלצת.
מאז שאני כבר לא אני. מאז שהכל התפרץ.
מפלצת.
לפעמים, כשנותנים לי להביט במראה בזמן ששוטפים לי את הפנים אני לא
מזהה את עצמי.
פניי מלאות חתכים שעשיתי לעצמי לפני שכבלו אותי, עיניי חלולות וריקות,
גופי צנום ורזה וחיוך לא עלה על פניי במשך כל תקופת הזמן הזו.
מפלצת. כך אני נראית. כמו מפלצת.
והכל אבל הכל, בגללהם.
מפלצות שהפכו אותי למפלצת.
ולאחר מחשבות אלו אני חוזרת למלמל,
אני בן אדם. אני לא מפלצת. אני בן אדם. אני לא מפלצת.
ולאט לאט שוקעת לתוך עוד לילה תחת השפעת התרופות שלי.
לילה טוב לך מפלצת. לילה טוב לך.
ההגשה הבאה היא לבלוג Im Here For Writers
בתחרות הזאת התבקשתי לקחת שיר/מנגינה ובזמן שאני שומעת אותה לכתוב קטע.
השיר שבחרתי הוא שיר שאני נורא מתחברת אליו בימים האחרונים.
Russian Roulette - Rihanna
מקווה שאני אצליח להביא את כל התחושות והרגשות שלי דרך השיר.
תבחרי עכשיו. יש לך שש כוסות. אחת מהן היא הרעל. חמש מהן הן המים.
הבטתי בששת הכוסות העומדות על השולחן לפניי. הוא יצא מן החדר והשאיר
אותי לבד.
התחלתי לשאול את עצמי את השאלות הבאות.
האם אני בטוחה שאני רוצה לעשות את זה? יש סיכויי של אחד מתוך שש שאני
הולכת למות על המקום.
אבל אני צריכה להיות אופטימית, יש סיכוי של חמש מתוך שש שאני אחייה.
אבל זה לא נראה שאני בעלת מזל כל כך טוב בזמן האחרון. עובדה שהגעתי
לרולטה הרוסית הזאת.
אני פשוט משחקת עכשיו על החיים שלי. משחקת על החיים שבניתי. החיים
שנהרסו.
השארתי מכתב לאמא שלא תכעס עליי. לא יכולתי להתמודד יותר עם המוות של
אבא ועם השוק שהיא נכנסה אליו ולא תפקדה מאז שהוא נפטר לפני חמש שנים.
השארתי מכתב לחברות הכי טובות שלי, שיידעו שאני שלמה עם ההחלטה ושאני
לא רוצה שהן יתקעו פה בגללי.
השארתי מכתב אחרון לו, לאהובי, זה שנמצא עכשיו בחדר הסמוך עם דמעות
בעיניים לאחר שיצא הרגע מפה ואמר לי את המשפט הזה.
תבחרי עכשיו. יש לך שש כוסות. אחת מהן היא הרעל. חמש מהן הן המים.
ראיתי את הדמעות בעיניו כאשר הוא אמר לי את זה. הוא ידע שאני רוצה את
זה ונשבע לי שבאמת אחת מהכוסות מלאה ברעל שיעצור את ליבי על המקום.
אני כבר חודש חושבת על האפשרות הזאת של הרולטה הרוסית. הוא משחק בזה
כבר שנים והוא אף פעם לא הפסיד. אף פעם.
אז למה שדווקא אני אפסיד?
הסתכלתי על הכוסות העומדות לפניי והתחלתי עם הבחירות.
הכוס האמצעית – הרחקתי ממני.
השנייה משמאל – הצטרפה אליה.
הראשונה מימין – גם כן הצטרפה לשם.
נשארו לי שתי כוסות. לא ידעתי אם אחת מהן בעלת רעל או לא.
ידעתי שהוא מביט בי עכשיו דרך הקיר. אני לא יכולתי לראות אותו.
הזיעה החלה להצטבר על מצחי כאשר הרמתי את אחת הכוסות בהחלטה שלמה.
זאת הכוס שאני אשתה ממנה כעת.
נשימה עמוקה, מאוד עמוקה. עצמתי את עיניי, כך הוא ייעץ לי.
קירבתי את הכוס המקוללת לפי ולגמתי את כולה בבת אחת.
יותר לא ראיתי זריחה. יותר לא ראיתי שקיעה. יותר לא ראיתי כלום.
סיכוי של אחד מתוך שש. ואני? בחרתי בכוס עם הרעל.
מקווה שאהבתם את שני הקטעים האלה (;
תאחלו לי בהצלחה ! D:
אוהבת,
Dr.Pain
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
