יש משהו שיושב לי עמוק בפנים, על הלב על הריאות ובעיקר על הנשמה והמצפון. אני לא יודעת מה זה, ואני לא יודעת אם זה זה זה או שזה בכלל הוא או היא. אני מפחדת. אני מתה בגלל הדבר הזה כל יום קצת, ונהרסת, ויורה לעצמי ברגליים. כבר קשה לי להתקדם הלאה, להראות לכולם (ולכתוב גם פה) את זה שאני שמחה. אבל אני לא. אני מקיאה בפנים. אני מתגלגלת במורד הר תלול וגבוה במיוחד.

המוות הנפשי שלי הולך ליהיות איטי, וזה אומר שאני אסבול.

אני פשוט הרגשתי שאני חייבת לדווח לכם על זה.

פרשתי לאסלה.

עם כל הרצון הטוב שלכם "לעזור", או "לתמוך", אתם רק מקשים עליי, ואני עומדת לקרוס,שוב.

רדו לי מהגב בבקשה.

זה מרץ (נראלי) ואני שמחה עכשיו.

(חיח אני אוהבת את הגישה החדשה שלי לעולם.)