בייחוד הומור, נמוך וגם גבוה כרוכים זה בזה. לפעמים אולי גם שיר.

"חריץ לעולם הילדות" - זו היתה הנחיית מנחה סדנת הכתיבה בה השתתפתי.

מכיוון שהחריץ לא ממש הגיע (ובכלל, חיפוש החריץ לקח אותי הלילה למחוזות אחרים לגמרי), אני מתנצל מראש.

לא אחלוק עמכם שום דבר מרגש מנפש הילד שלי או ממחוזות ילדותי המתרחקים. אפסנו בבקשה את הממחטות.

אבל אל דאגה. לא אשאיר אתכם בידיים ריקות ואנסה לעזור.

אחלוק עמכם את "טריק הילד".

מה, אתה משוגע? מה, אתה ילד?, תהיה רציני. נשמע מוכר, לא?

פעמים רבות בחיי נשאלתי את השאלות האלה כשהצעתי איזו הצעה שלא תאמה את גילי, מעמדי או מקומי בחיים. לרב הייתי מובך, מסמיק קלות ויורד מהרעיון.

לדוגמא, כשהצעתי לקולגה שלי, א.צ., בגיל 35, בלונדון, ללכת להופעה של להקת גארבג'.

"מה, אתה ילד? זו להקה של ילדים", ענה בלעג.

מילא שנבוכותי - חצי צרה, אבל הופעת ג'אז (שתואמת את גילי), אליה נגררתי בעל כורחי – צרה שלמה.

אז איך עושים זאת נכון?

מה, אתה ילד?

כן.

לא, ברצינות.

כן, אני ילד.

נו, באמת.

כן, כן, אני ילד.

נטרול פצצות קליל ואלגנטי.

עובד גם עם "מה, אתה משוגע?" ו "תהיה רציני" (תתפלאו כמה מתקשה טוען טענת ה "תהיה רציני" לענות לשאלה התמימה "למה?").

לעומת זאת, לא הייתי מנסה מול ההורים את וריאציית "אבא, אני נורא נמשך ליוסי אבוקסיס מהפועל תל

אביב". "מה, אתה הומו?" "כן".

מצטער, גם לשיטה הזאת יש מגבלות.