לפני מספר שנים, בהיותי מעשן כבד, הצטרפתי לכמה חברה מהירים ועצבניים שנהגו לשחק כדורסל מדי יום שישי.
לאחר כשניים שלושה ספרינטים לאורך המגרש, מצאתי עצמי משתעל קשות תוך שאני מקיא את נשמתי לצד המגרש.
באותו רגע גמלה החלטה בליבי: "אני מפסיק לעשן!".
כשעה וחצי לאחר מכן, בבית הקפה הביתי שלי, על אספרסו קצר וסיגריה, גמלה החלטה חדשה בליבי: "אני מפסיק לשחק כדורסל!".
ובכל זאת, בלי ספורט אי אפשר כך שחיפשתי לי חלופה אלגנטית.
אחרי כחודש בחוג השש בש במתנ"ס הסתבר לי שהדעות לגבי "שש בש - ספורט או אומנות" חלוקות, ועל אף שבתקופה זו בהחלט הבחנתי בשרירנות נאה שהתפתחה באצבעותי, שבהחלט יכלה לשרת מספר מתחביבי הידועים, ואף גרמה לאצבעותי ללכת על דפי זהב למרחקים ארוכים (א. א. אינסטלטורים ות. ת. אינסטלטורים מעולם לא היו קרובים יותר), הבינותי שגוף רופס ואצבעות שריריות הם לא הקומבינציה המנצחת בשוק הפו"פ ועלי לשנס מותניים ושאר איברים ולצאת לדרך.
אך לפני כן, הרגשתי צורך להתקשר לת. ת. ולתהות על פשר בחירת השם המוזרה. "שמי תומר תנאל" ענה הלז שלא הבין על מה התהיה. "ואתה באמת חושב ש א. א. א. א. אינסטלטורים זה אלי איבן אבו איסמעיל?" שאלתי בפליאה. "לא", ענה ת.ת., "זה אבי אבו איבן איברהים, אני מכיר אותו".
לאחר שנשברה לי הקונספציה המוטעית שבעלי מקצוע נותנים לעסק שם בכדי לקדם את עצמם במעלה הרשימה וחזר לי אמוני בבני האדם, החלטתי להרתם במלוא המרץ למשימת חיפוש ענף ספורט שייטיב עימי.
ליתר ביטחון תפסתי נמנום קל על הספה.
כשהתעוררתי כבר היה חורף.
"קרררר", חשבתי לעצמי, "בהחלט לא תקופה אידיאלית להתחיל בפעילות ספורטיבית, ובכלל, עם כל הסוודרים והמעילים, גם הגבר השמנמן יכול להידמות כמוצק. נכון אמנם שבאיזהשהו שלב יורדים הבגדים, אולם מניסיוני, בשלב הזה הבחורה כבר כל כך שיכורה או מסוממת שהכל הולך" (וידוי קטן: בימים היותר קשים שלי, מעט נסחפתי, ובמקרה אחד או שניים הזמנתי את הדייט שלי למסעדה סינית וביצעתי בה את זממי לאחר שהזמנתי לה דים סם האונס).
יאללה, אני חייב לרוץ. אופס, סליחה, ללכת לאט לאט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גילישטויות