התנצלות: קטע זה משופע בבדיחות המבוססות על הסטריאוטיפ המוטעה שהאיראנים
(המכונים גם פרסים) הם קמצנים. איראני שרואה עצמו נפגע, מוזמן לפנות אלי
ויפוצה בשקל!
קמתי בבוקרו של יום השישי, וכהרגלי ניגשתי אל המחשב
להתעדכנות של בוקר במתרחש בעולם. בקצב ההתרחשויות בזמן האחרון הליכה לישון ב
02:00 וקימה ב 09:00 בהחלט יכולות להעיר את הבן אדם לעולם שונה לגמרי,
משופע באביבים ערבים, קייצים ישראלים ושאר מרעין בישין.
מסתבר שגבר נורה
הלילה ביפו, פינה עצמו לבית החולים, ושם נפח את נשמתו. לו היה עובר בדרך
אצל מג'דה, מגדת העתידות היפואית, היה חוסך לו ולמערכת הבריאות טרחה
והוצאות מרובות, והיה מפנה עצמו ישירות לבית העלמין. מה לעשות, אנשים הם
אנוכיים, מסתבר, גם במותם.
חבר משכים קום פיתה אותי לחבור אליו
לארוחת בוקר בקפה השכונתי. כמנהגי בימים אלה עטפתי צווארי בצעיף ויצאתי
לפוגשו. את העורף שלי לא יתפסו הטילים האיראנים לא מוכן!
חברי חייך לכבודי, ונענה בכאפה בעוצמה בינונית לעורפו.
"למה, אח שלי, למה?" שאל בארשת נעלבת משהו.
"אתה עוד תודה לי" אמרתי, "אם אתה מצפה שדיכטר ישמור לך על העורף, אז הנה קיבלת את התשובה".
חברי עסוק בימים אלה בהתלבטויות האם למול את בנו שעתיד לצאת אל העולם בכל רגע או לאו.
"קראתי שמילה מפחיתה מההנאה המינית" אמר.
"אם כך, עקב העובדה שתכיפות יחסי המין שלי הפוכה בתכלית ההיפוך לתכיפות העיסוק בסוגיה האיראנית, אני מפסיד פחות" אמרתי כנימוק נגדי.
"מילה שלך" אמר.
בכל מקרה, לענייננו.
מכיוון
שהשפע התקשורתי והדעות הסותרות בנושא האיראני טורדים את מנוחתי, החלטתי
להכנס בעובי הקורה ולנסות לגבש מסקנה מלומדת ואחראית משלי.
קודם כל עשיתי סדר בארסנל הנשק.
מסתבר שטילי השיהאב 5 מתבייתים על מטבעות של חמישה שקלים ושיהאב 10, נו, אלא מה, על מטבעות של עשרה שקלים.
ההכרה
הכתה בי. ביבי גאון. במוטטו את מעמד הביניים הוא דואג שלא יהיו בנמצא
אנשים שיסתובבו עם מטבעות של חמישה או עשרה שקלים בכיסים, שהרי לו היה לאדם
העני מטבע של חמישה שקלים, היה מן הסתם שייך למעמד הביניים, ולו היו לעשיר
חמישה שקלים, היה הופך אותם זה מכבר למאה.
חקירה נוספת אצל קשרי
הצבאיים אימתה את התזה שלי. לאחר שירוקנו כיסי האזרחים מן המטבעות הללו,
יפציצו מטוסינו את אתרי הגרעין האיראניים במטבעות, האיראנים כתגובה ירו את
טילי השיהאב, שמן הסתם יעשו פניית פרסה וייתבייתו על המטבעות באתרים אלו.
גאוני.
"אח שלי, תן לי את כל החמישיות והעשיריות שלך" אמרתי לחברי, "מהר, אל תשאל שאלות".
החלפתי
את כל המטבעות בשטרות אצל המלצרית, הורדתי את הצעיף והתרווחתי, חושף את
עורפי לשמש אוגוסט הצורבת ופתחתי את העמוד הראשי בעיתון.
"שיהאב 20
ושיהאב 50 עברו מבחני שיגור בהצלחה ומוכנים לפעילות מבצעית. הם אמורים
להחליף את שיהאב 5 ושיהאב 10 המיושנים" זעקה הכותרת הראשית.
"חכם המודיעין האיראני" חשבתי לעצמי, "בא לפגוע לנו במעמד הגבוה".
"אח שלי, תן לי את כל שטרות העשרים והחמישים שלך" אמרתי לחברי, "מהר, אל תשאל שאלות".
פרטתי חזרה את השטרות אצל המלצרית, שהסתכלה עלי בפרצוף חמוץ. "חכי חכי שיתביית לך שיהאב 50 על הפאוץ'" חישבתי את נקמתי.
"צפה להידוק חגורה נוסף" אמרתי לחבר, "המלחמה הולכת להיות הרבה יותר יקרה ממה שחשבנו".
"חייבים לתקוף לפני שהאיראנים יפתחו את שיהאב 100" חשבתי לעצמי, "וקופת המדינה תתרוקן לגמרי".
הזמנו את החשבון. "את העודף במטבעות בבקשה" אמרתי.
המלצרית חזרה לאחר כדקה. "מצטערת, אזלו לנו המטבעות", אמרה, מניחה לחרדתי הרבה צלחת עם שני שטרות של 20 שקלים על שולחננו.
הסתכלתי לעבר השמיים בדאגה. "שמרי את העודף" אמרתי בהיסטריה, מזנק ממקומי, מושך עמי את חברי ההמום.
"נהיית לארג', גילי" אמר חברי בהערכה, "תמיד החזקתי ממך איזה סוג של פרסי".
"אל תהיה גזען" נזפתי בו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גילישטויות