בייחוד הומור, נמוך וגם גבוה כרוכים זה בזה. לפעמים אולי גם שיר.אזהרה: לא לנרתעי גסויות ולעבדי פוליטיקלי קורקט! |
| 8/2012
האם אלוהים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרים אותה?
מזה שנים, מתחבטים דורות רבים בשאלה הרת הגורל "האם אלוהים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרים אותה?".
סוגייה זו עמדה, ועודה עומדת במרכזן של שיחות רבות בין דתיים לחילוניים ומפרנסת פקולטות לפילוסופיה ברחבי העולם.
סוגיה זו עלתה לדיון עת ישבתי עם חברי אצל "אבו סושי המקורי" לארוחה יפנית אורגינל.
את הטריגר לשיחה הנ"ל עורר בחור חרדי שעצר ליד שולחננו, פנה אלי ושאל: "רוצה להניח תפילין?".
"הנח לי" אמרתי לו, נועץ בו מבט.
הבחור היסס, גירד בפדחתו, מנסה לפרש את כוונתי.
"הנח לו" אמר חברי לאחר כדקה ללא פעילות, מנסה לשחרר את הפלונטר.
נעצנו מבטים זה בזה במשך כעשר דקות. המתח היה כבד מנשוא. אבו סושי התחיל לאבד סבלנות. אנשים באו והלכו.
הבחור החל להזיע מתחת לשטריימל. אני התחלתי לחוש סימנים של נפילת סוכר. חברי נעצו בי מבטים מתחננים. אבו סושי פרס מחצלת והחל להתפלל.
"היראשיי מאסה, אהלן וסהלן" אמרה יקיטורי, אשתו של אבו סושי, שיצאה לפתע מן המטבח, נושאת על כתפיה את סושי הקטן.
"אם
סושי הקטן הוא בנו של אבו סושי" חשבתי לעצמי, "הרי שהוא בעצם 'איבן אבו
סושי', ומכאן שאבו סושי הוא גם 'אבו איבן אבו סושי', מה שהופך את סושי הקטן
ל 'איבן אבו איבן אבו סושי' וכך עד אין סוף".
החרדי מצמץ ראשון "אולי כמה שקלים למשפחות נזקקות?" שאל, "צדקה תציל ממוות".
למי שאינו מעורה כמוני בנבכי הפרשנות היהודית, אציין שהפירוש הפופולרי של משפט זה הוא שצדקה תציל ממות את נותן הצדקה.
"אם כך" אמרתי, "האם לא מן ההיגיון הוא שהמשפחות הנזקקות יתרמו לנו?" שאלתי.
"הנח לי" אמר החרדי ופנה לדרכו מותש.
לפני שהספקתי לאמר "איבן אבו איבן אבו סושי", ניגש אבו סושי אל שולחננו, הקלה גדולה על פניו.
"ניקח את עיסקת 'אכול עד שתיפול'" אמרתי לו.
"כבר אין" אמר אבו סושי באנחה, "לאחר שמספר סועדים כמעט גרמו ל 'אכול עד שהמסעדה תיפול'".
"אז איזה עסקיות יש?" שאלתי.
"יש 'אכול עד שתחדול'" אמר אבו סושי.
נעצנו מבטים זה בזה במשך כעשר דקות. יקיטורי הדליקה נר במקדש בודהה הקטן שעמד בפינת החדר והחלה להתפלל. סושי הקטן נשנש חתיכת סשימי.
אבו סושי מצמץ ראשון "יקיטורי, פנקי את החברה בעסקת 'אכול עד כמה שאתה יכול'" אמר באנחה.
"מה בעניין השתייה?" שאלתי.
"יש
'שתה עד שיגמר התה', 'יין, עד שיישבר הזין', 'לימונדה, כל עוד תגיד דא',
'מוגזים, אבל בלי להגזים' ו 'גמע עד שתחזור לאמא אדמה'" אמר אבו סושי.
"תביא לנו קנקן מים וארבע כוסות" אמרתי.
"יקיטורי" צעק אבו סושי לעבר המטבח, "אחד עסקת 'מים מהברז, עד שתגמר הכנרת'".
"מצטער, לא מצאתי חרוז טוב" פנה אלינו בהתנצלות.
אכלנו עד כמה שיכולנו, נפלנו ואז חדלנו.
חשבון, סימנתי באפיסת כוחות.
החשבון שהגיע היה מסוג "ענק, עד שיתרוקן הארנק", "שלם, עד שכל המזומן יעלם" או "אשראי, מזל שיש לי כרטיס אשראי".
היינו מותשים ומנופחים מכדי לעמוד על הדקויות או להתווכח.
"האם אלוהים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרים אותה?" שאלתי את חברי בטרם פרידה.
"הנח לי" אמרו שלושתם פה אחד.
| |
|  כינוי:
גילישטויות מין: זכר תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
