"מחרבנים, הא?" שמעתי קול נשי מצחקק מאחורי.
יש לטעמי משהו מפדח
בלחזור מהסופר כשבידך חבילה גדולה של 32 גלילי נייר טואלט. נכון, כולנו
מחרבנים, אפילו הכוסיות, כפי שלמדנו במהלך השנים, על אף כל ניסיונותינו
להדחיק את התגלית הנוראית הזו.
עדיין, הייתי מעדיף להתפס ברחוב ע"י
בחורה נאה כשאני אוחז בידי חבילה של 32 קונדומים מאשר של נייר טואלט.
איכשהוא נדמה לי שהדבר יוצר את הרושם שהפעילות העיקרית בה עוסק נושא החבילה
היא חירבון.
"יש אצלי הערב מסיבת חירבונים" עניתי, "את מוזמנת".
"תודה" אמרה, "מצטערת, אני מוזמנת לארוחת ערב".
"נו, קלאסי" אמרתי, "אז תבואי לחרבן אצלי אחר כך".
"אם יש לנו איזושהיא כוונה לבנות כאן מערכת יחסים, אני מציעה שנטה את השיחה לכיוון אחר" אמרה בחיוך.
"ויש לנו כזו כוונה?" שאלתי.
"מה אתה עושה חוץ מלחרבן?".
"בסה"כ אדם נורמטיבי" אמרתי, "קם בבוקר, הולך לעבודה, חוזר ורובץ מול הטלויזיה".
"ממממ, נשמע מרתק" אמרה בחיוך, "חיים על הקצה".
"קצה הספה" אמרתי.
"פתוח להרפתקאות חדשות כמו ישיבה בבית קפה או מסעדה?".
"בחורה הרפתקנית" חשבתי לעצמי, "אני אוהב את זה".
"נשמע מעניין" אמרתי, "לא מסוכן?".
"מקסימום
אתה יכול לקבל איזו הרעלת קיבה או שלשול" ענתה לי בחיוך, "אבל בקטע הזה
אנחנו כבר יודעים שאתה מסודר" הנידה בראשה לעבר חבילת הענק של נייר הטואלט
שבערה בידי.
"גילי, אתה חושב שכל כך קצת נייר טואלט יספיק לחרא כמוך?" צעק חבר שעבר לפתע בסך.
התעלמתי. קבענו לארוחת ערב במסעדה איטלקית בשכונה.
חזרתי הביתה. מכיוון שהרגשתי לחץ רקטאלי מסוים, התמקמתי על האסלה.
"שיט, שכחתי את החבילה על המדרכה" הכתה בי לפתע ההכרה, רגע לאחר שפרקתי את מטעני.
בסיטואציות
כאלה יש, למיטב הבנתי, שלוש אפשרויות: לקפוץ למקלחת, למצוא בכיסים איזה
קטלוג או ברושור (אם כי אלו האיכותיים, העשויים מנייר כרומו, עושים חרא של
עבודה) או לשבת מספר שעות לחכות שיתייבש. הייתי בוחר בשמחה באופציה השלישית
לו היתה הטלויזיה מופנית אל השירותים והשלט היה בידי, אך מכיוון שזה לא
היה המצב, נאלצתי בצער לבחור באופצייה הראשונה (בכיסי היה רק קטלוג בגדי
הים של גוטקס, איתו אני מאונן לאחרונה, וחשתי שיהיה זה חילול הקודש ואולי
אפילו סטייה, לנגב את אחורי בגופותיהן החשופים של הנשים הנהדרות הללו).
בשמונה בערב התייצבתי, מחורבן, מקולח ומגולח במסעדה.
הבחורה לא נראתה באופק.
לפתע ציפצף הנייד. הודעת טקסט.
"מצטערת, אחרי שנפרדנו פגשתי בחור שחזר מהמכולת ובידו חבילה של 32 קונדומים. איכשהוא זה נראה לי יותר מפתה, אתה יודע".
קפצתי ל AM PM. אספתי חבילת נייר טואלט מהמדף וניגשתי אל הקופה.
"תני לי בבקשה חבילה של 32 קונדומים אקסטרא לארג'" אמרתי לזבנית הנאה.
"מזיינים, אה?" אמרה בחיוך, נועצת בי מבט מתגרה, תוך שהיא מושיטה לי את חבילת הקונדומים.
הררמתי את חבילת נייר הטואלט והנחתי אותה על הדלפק.
"ומחרבנים" אמרתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גילישטויות