| 9/2012
פרו ורבו
אני נוסע לפרו.
כזכור, את יעדי הקודם - סרי לנקה, בחרתי בשיטת "חץ על המפה".
הפעם בחרתי בחירה מושכלת - מכיוון שלרב אני משתדל לשלב במסעותי את מצוות פרו ורבו בחרתי בפרו. אם בכל טיול עלי לעבוד קשה גם על ה "פרו" וגם על ה "רבו", הפעם, ה "פרו" יבוא מן המוכן, וכל שנותר לי הוא לעבוד על ה "רבו".
"מה עם חיסונים?" שאלני בטלפון ליאור, שותפי לנסיעה המתקרבת.
"מה זה ענייני?" השבתי, "ירצו הפרואנים להתחסן - יתחסנו, לא ירצו - הסיכון כולו שלהם".
הדבר הזכיר לי שכדאי להתקשר לעוזרת הבית שלי. במצבו הנוכחי של מעוני, ישנה בהחלט סכנה שאתקבל בחזרתי מפרו ע"י מוטציות ותרביות שחיות האמזונאס הן חיות בית לעומתן.
התקשרתי. "הי שולה, זה גיל 'המזוהם' (מה לעשות, כך היא מכנה אותי. לא נורא, אולי אצליח לעשות לזה טוויסט חיובי כמו שהארי עשה) שלו, את יכולה להגיע מחר?".
"לא" ענתה, "מצטערת, מחר מגיעה אלי העוזרת ואני לא אוהבת להשאיר אותה לבד בדירה".
מכיוון שלנקות חייבים, ולמצוא עוזרת אחרת בהתראה כה קצרה היא משימה לאנשי עמל, החלטתי לנקות בעצמי.
לאחר הרהור קל תוך רביצה על הספה התחרטתי. "מקסימום נעבור דירה" ניחמתי את עצמי.
נכנסתי לאינטרנט לראות מה צפוי לי באמזונאס.
חום, לחות, יתושים, קרוקודילים ושאר מזיקים, שבטים עוינים ומספר עדויות על ביג פוט - וזה עוד רק בלימה.
"נשמע בדיוק חופשת המרגוע שאני זקוק לה מן העבודה ותלאות החיים" חשבתי לעצמי.
ליתר ביטחון קפצתי ל "למטייל" לרכוש ציוד הגנה.
"אני צריך דוחה יתושים, דוחה קרוקודילים, דוחה אנקונדות ובעצם דוחה כל סוג חיה רעה שיש באמזונאס" אמרתי למוכר הצעיר.
"כמה זמן אתם מתכננים להיות באמזונאס?" שאל הבחור.
"סביר להניח שעד שכוחות החילוץ ימצאו אותנו" אמרתי.
"יש לנו הכל חוץ מדוחה נמרים" אמר המוכר, "נגמר, אבל בכל מקרה דוחה הנמרים עובד על הנמר רק ברמת הקיבה".
"ומה זה נותן לי בדיוק?" שאלתי.
"זה גורם לו להקיא אותך איך שאתה מגיע לקיבה, כך שלפחות יש עיסה להטיס לארץ לקבורה. יש לך ביטוח הטסת גופה?".
"צריך?" שאלתי.
"זו הדרך המקובלת בה חוזרים רוב הנוסעים מהאמזונאס. אני ממליץ גם לעשות הרחבה להטסה עם אנקונדה. הם נכרכים סביבך כל כך חזק שהמאמץ לנתק אותם לא שווה את המחיר" ענה.
"דוחה האנקונדות לא עושה את העבודה?" שאלתי.
"לא תמיד" ענה, "לעיתים הוא רק דוחה את התקפת האנקונדה מהבוקר לערב".
"יש לכם נעלי הליכה טובות?" שאלתי.
"מכל הטעמים בהם כבר דנו, הייתי ממליץ על נעלי ריצה" אמר המוכר.
רכשתי את מיטב אמצעי ההגנה ויצאתי מהחנות רגוע מתמיד.
נכנסתי לאינטרנט לבדוק מה מצב הפרו ורבו בפרו.
"בנות שבט ה 'קואנגה' ידועות במתירנותן המינית" היה כתוב שם, "השבט שוכן עמוק במעבה הג'ונגל ורגלו של האדם הלבן טרם דרכה שם".
"מממ, אוכל לספר להן שאני נראה טוב" חשבתי לעצמי, "אין להן למי להשוות".
מכיוון שליאור נוסע יומיים לפני (כהרגלי התלבטתי והתחבטתי וכשסוף סוף החלטתי להצטרף אליו כבר לא היה מקום באותה טיסה, והכרטיס כמובן עלה לי עוד 1500 שקלים) התקשרתי אליו לתיאום עמדות.
"קואנגה" ברכתי אותו.
"סרנגה" ענה, "הכל סגור?"
"חוץ מדוחה נמרים אנחנו מסודרים" אמרתי, "וארגנתי לנו גם בנות מצווה אינדיאניות במעבה היער".
"וואללה, עשית מצווה" אמר (הבן אדם מיובש מאז עשינו בנות מצווה בשבט ה "סרנגה" בצפון תאילנד בטיולנו לפני שנתיים), "לא ראו אדם לבן, כן?".
"כמו הקומבינה של תאילנד, אחי" אמרתי, "אבל בלי הנישואים הכפויים, השהייה בת חצי השנה, ההימלטות בת שלושת החודשים בג'ונגל והאישפוז של החודשיים באיכילוב".
"סגור" אמר, "ומה בריו?" (את טיולנו אנו מתחילים במספר ימים בריו).
"זונות, אח שלי, זונות" נאנחתי.
| |
|  כינוי:
גילישטויות מין: זכר תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
