בייחוד הומור, נמוך וגם גבוה כרוכים זה בזה. לפעמים אולי גם שיר.

מומלץ לקרוא קודם את "הטרדה מינית".

כפי שנחשפתם בוודאי בסיפור "הטרדה מינית", אני אוהב להקים סביבי סביבת עבודה נעימה ואסטתית, ואם איזה חננה ממושקף צריך לשלם את מחיר האפליה המתקנת לנערה שהאל ברך במראה אך לא בכישורים הנדרשים , יהי כך.
בשלב מסוים דמתה המחלקה שלי לאחוזת פלייבוי של יו הפנר.

הבעיה העיקרית היתה, שמשום מה הנהלת החברה היתה מן הסוג שגורס שסביבת עבודה נעימה זה סבבה ואחלה והכל אבל מה קורה, לכל הרוחות, עם פיתוח התוכנה שהלקוח הזמין?
הדבר העמיד אותי במצוקת מה וגרם לי לחשוב, כמו שאומרים אצלנו בהיי טק, "מחוץ לקופסה".
מכיוון שלמיטב הבנתי, הייתה "הקופסה" אנלוגיה למשרד המרובע שלנו, לקחתי את הבנות לסוף שבוע של סיעור מוחות במלון אחוזת הברון שביערות הכרמל.
"זה במקום יום הפרוייקט השנתי של הצוות" נימקתי להנהלה.
"אבל זה פי ארבע מהתקציב המיועד" אמר הסמנכ"ל.
"עובדות מרוצות הן עובדות נוצצות" זרקתי את המשפט המנצח שלי (חשבתי עליו במסגרת מתודת "מחוץ לקופסה" כשהשתנתי מוקדם יותר במהלך היום. במחשבה שניה, זה לא היה "מחוץ לקופסה", כי אם "בתוך קופסה קטנה יותר בתוך הקופסה". תהיתי אם עליתי כאן על משהו.).
"נוצצות, הא?" מלמל הסמנכ"ל במבט מהורהר, "לא יודע למה, אבל זה נשמע לי נכון".

סוף השבוע עבר בהצלחה מלאה.
אמנם הסשנים של סיעור המוחות נערכו לרב עם מח אחד (לא בגלל שלבנות לא היה חלילה מח, אלא שהן העדיפו לתת לו לנוח והעבירו את הזמן בבריכה ובמגוון הטיפולים המענגים שהמקום העניק).
"הכל כלול, כן?" שאלה אותי מומחית בסיסי הנתונים של הצוות ("מה זה בסיס נתונים?" נזכרתי בערגה בראיון העבודה המוצלח שערכתי עימה).
"כלול, כלול" עניתי בהיסח הדעת מכיוון שהייתי נתון בעיצומו של סיעור מח אינטנסיבי מחוץ לקופסה.
בהמשך הסתבר שמעט מאוד היה כלול והדבר בהחלט לא נעלם מעייני ההנהלה שדרשה הסברים.
"היית צריך לראות איך הן נצצו" אמרתי לסמנכ"ל.
"נצצו, הא?" אמר/שאל הסמנכ"ל.
"כן, וגם התדיינו בצורה מאוד פורייה" הוספתי.
"נצצו והתדיינו, הא?" אמר הסמנכ"ל, "נשמע שהנחלת תרבות אירגונית מנצחת, אאשר לגזבר".

כל הדרך חזרה ערכתי סיעור מח עם עצמי באוטובוס ("חושב אמנם בתוך הקופסה" חשבתי, "אבל זו קופסה בתנועה". נשבעתי לעצמי שלאחר שאסיים את סיעורי המוחות שלי בתוך ומחוץ לקופסאות בגדלים ומצבי תנועה משתנים, אערוך סיעור מוחות בכל הנוגע למושג "חשיבה מחוץ לקופסה" בכדי לסדר לי את העניין הזה סופית בקופסה. אה, הבנתי, הראש זה הקופסה. ניתן לבטל את סיעור המוחות).
בזמן שמחשבותי התבזבזו על שטויות, הסתכלתי על הבנות. הן היו שזופות ויפות כמו ליל אביב על חוף ימה של תל אביב. הייתי חייב למצוא פיתרון לבעיית התפוקה.
"Outsourcing" צעקתי לפתע. הפיתרון נמצא. "מה זה Outforcing?" שאלה מגייסת אנשי ה Outsourcing של הצוות.

ביום ראשון, איך שהגעתי למשרד, גייסתי לי בהודו, באופן פרטי כמובן, עובדים שיעשו את עבודת הבנות. בדיעבד הסתבר שההודים עשו Outsourcing לעובדים בפולין ואלו בתורם העבירו את העבודה לצוות אוקראיני. הדבר היה כרוך אמנם במעט סירבול בהעברת ההנחיות וקבלת תוצאות ואף במעבר על הקוד בכדי למחוק את ההערות בשפה הרוסית (סוף סוף נמצאה לאנה, מומחית הקוד שלנו ("מה זה קוד" וכו') מעט עבודה).

הלקוח היה מרוצה. לא מהתוכנה. לפגישה הבאתי את כל הצוות בכדי שיזכו בהכרת תודה.
"צוות נהדר" אמר הלקוח לא יודע במי למקד את מבטו.
לבסוף מיקד אותו בי. "אבל התוכנה לא עושה בדיוק את מה שסיכמנו" אמר.
"התוכנה יודעת מי היא עושה" אמרתי לו, "יהיה בסדר".
לא היה בסדר. למחרת פוזר הצוות שלי אל מחוץ לקופסה. אני הושארתי לאחר תחנונים רבים ולאחר שמצצתי והזדיינתי עם מי שצריך.
"יכולת לחסוך את התחנונים" אמר הסמנכ"ל לאחר מעשה.
"יכולת לחסוך את התחתונים" עניתי לו, "ואני מתנצל שוב שהגומי ברח לי".

עכשיו אני מוקף בולדה, דימה, אנטולי ואדיסו (בכל זאת בלי אפליה מתקנת אי אפשר).
התוכנה עדיין חרא. מסתבר שהחברה עושים Outsourcing לסין ואדיסו לכפר באתיופיה. הגדיל לעשות ולדה, שמעביר את העבודה שלו לפיליפינית שלו (לולדה יש מוגבלויות פיזיות שונות) וזו בתורה מעבירה את העבודה לפיליפינית שלה (הפיליפינית של ולדה סובלת ממוגבלויות שונות).

"פעם היה פה הרבה יותר נעים ואסטתי" אמר לי הסמנכ"ל שהגיח יום אחד לביקור במחלקה.
הפיליפינית של הפיליפינית של ולדה הרימה את הראש. "ולדה והפיליפינית שלו חירבנו" אמרה, "מישהו יכול לעזור?".