בייחוד הומור, נמוך וגם גבוה כרוכים זה בזה. לפעמים אולי גם שיר.

הסבר מתבקש לבורות שביניכן: בקטע נוטלים חלק שחקניה הערבים של הפועל תל אביב וליד בדיר ויודה חוטבה ודג'מבה דג'מבה שחקן החיזוק האפריקני.

יודה חוטבה, דג'מבה דג'מבה ואני נסענו לבקר את וליד בדיר בכפר.
"תגיד לי, יוד החוטבה זו יוד דגושה?" שאלתי את יודה חוטבה.
"תשאל את דג'מבה דג'מבה, הוא לומד באולפן" ענה יודה חוטבה.

קצת לפני הצהריים, גלשנו בשביל העפר אל תוך הכפר.
"אנחנו שנינו מאותו הכפר" זמזם דג'מבה דג'מבה. כשרוחו היתה טובה עליו, אהב דג'מבה דג'מבה להתלוצץ על כפילות שמו.
את פנינו קיבלה אמו של וליד בדיר.
"איפה וליד?" שאלתי.
"בדיר" ענתה אמו, "מע מע יולדת".
שמנו פעמינו לכיוון הדיר מתעלמים ממבטי המשטמה של המקומיים שלוו מדי פעם גם בקללות ויריקות.
"למה הם שוטמים אותנו כל כך?" שאל דג'מבה דג'מבה.
"סתום" אמרתי.
בינתיים הגענו לדיר.
"מאאאאאאוות ליהההההודייייים" פעתה מע מע כשראתה אותנו.
וליד בדיר הרים את ראשו. הוא חייך אלינו את חיוכו הרחב וכמעט בלע כבש שעבר בסך: "אני לימדתי אותה, כבשה מוכשרת, סורגת סודרים מהצמר של עצמה".
ידו של בדיר היתה תחובה כמעט עד המרפק בצנרת של מע מע.
"לרב זה הזין" התנצל בדיר, "עכשיו אני מנסה לעזור לה ללדת. נקווה שזה לא שלי".
"מעעעע מעעעע" פעתה לפתע מע מע בקול גדול.
"בוש בוש" צעק וליד בדיר.
לאחר מספר שניות הגיח ראשו של הולד לאויר העולם.
"בול בול" צעק וליד בדיר.
"אירגע רוחאק, יה וליד" אמרתי, "הוא לא דומה לך בכלל, הוא בול בול דג'מבה דג'מבה".
מבטי כולם הופנו לעבר דג'מבה דג'מבה.
בעיקרון, אחד הדברים שיכולים להוציא את דג'מבה דג'מבה מדעתו, זה שאחרים מתלוצצים על כפילות שמו, אבל היו לו סיבות טובות יותר לאבד עשתונות עכשיו.
דג'מבה דג'מבה החויר ("איך כושי מחויר?" תשאלו? האמינו לי, לבן מחויר מחויר ליד כושי מחויר. "איך לבן מחויר?" טוב, זה כבר דורש מאמץ אינטלקטואלי שאינו ברשותי כרגע).
"ככה ניצלת את קבלת הפנים שלי?" שאל בכעס וליד, עיניו רושפות.
כשהגיע דג'מבה דג'מבה לארץ, ועד שמצאו לו הפועל דירה זולה בבניין רכבת בחולון (חזיתית, קומת קרקע), שהה דג'מבה דג'מבה חודשיים בביתו של וליד בדיר בכפר.
בתקופה זו הוא קיים יחסי מין עם כל חיות המשק, מספר חיות בית, מספר בעלי כנף ועם בתו של מוכתר הכפר.
מבחינת החיות עבר הדבר בשקט יחסי, למעט מספר לבבות שבורים, אך בעילת בת המוכתר אילצה את דג'מבה דג'מבה לעזוב את הכפר באישון לילה, ולתפוס מחסה בביתו של יודה חוטבה בכפר אחר (למה, לכל הרוחות, גרים כל הערבים בכפרים?).
"זה פרי של אהבה" אמר דג'מבה דג'מבה בעיניים חולמות (הם בדיוק למדו באולפן שירים של יודה עמיחי והוא היה במצב רוח פיוטי).
"אני לא מתחזק פה חצי כבשה חצי בן אדם" צעק וליד בהיסטריה.
"גזען, תתבייש לך" שמענו לפתע את קולה של אמו של וליד, "מי אתה חושב זה אבא שלך?".
עייני כולם נישאו לעברה. היא ישבה על גבו של סוס ערבי אציל, זקופה וגאה. "כן, אני רוכבת על עאבד כרגע, אבל היו ימים שגם הוא רכב עלי".
דג'מבה דג'מבה החויר.
"הבן אדם לא בוחל באף יונק" חשבתי לעצמי.
"אני חייב להפסיק להחויר" חשב דג'מבה דג'מבה, "זה מפחיד ילדים קטנים. אנסה להסמיק".
בינתיים יצאה אחותו של וליד מהבית.
"יאללה חברה, בואו לאכול" אמרה בנזיפה, "מספיק להסתלבט".
דג'מבה דג'מבה הסמיק. וליד בדיר החויר.
הרגשתי שמתרגש ובא רצח על רקע חילול כבוד המשפחה ושאני חייב לעשות משהו.
"נהיה קריר אה?" אמרתי, מגבה את האמירה בהתכווצות, שילוב ידיים ו "בררררר" קצר עד בינוני, "החזאי אמר שהיום יתבע גנרל חורף את חזקתו" (השהות בקרבתו של דג'מבה דג'מבה בחודש האחרון, בו הוא גר בביתי עקב הרחקה זמנית שלו מהשכונה בחולון כתוצאה מצו הרחקה שהוציא לו בית המשפט לבקשת "תנו לחיות לחיות", גרמה לי להיות גם כן פיוטי במידת מה).
"אכן קריר" אמרה בחיוך אחותו של וליד, "יאללה, כנסו הביתה לפני שתצטננו ואני אביא לכם סוודרים וצעיפים שסרגה מע מע".
"יש כיפה?" שאל דג'מבה דג'מבה (הם למדו באולפן על מנהגי היהדות ומאז חבש דג'מבה דג'מבה כיפה בכל הזדמנות בה הרגיש שהדבר נאות).
"לא, יה דג'מבה דג'מבה" אמרה אחותו של וליד. היא הלכה לחדר וחזרה לאחר מספר שניות עם ערימת סוודרים.
"מצטערת, יש רק עם 'מוות ליהודים' ו 'שופת עליק יה שאהיד, אלבכ ביחרק יה מגוויד'" אמרה.
"גזענית מע מע" אמר וליד בטון מתנצל.
לבשנו את הסוודרים והתיישבנו אל השולחן.
"אני מתנצל ששכבתי עם כל מה שזז" אמר דג'מבה דג'מבה.
"וגם עם מה שלא זז" אמרה חלושות סבתו של וליד בדיר מכורסתה בפינת הסלון, אליה היא מרותקת בשבע השנים האחרונות.
בינתיים הוגש הכבש אל השולחן.
"מע מע?" שאל יודה חוטבה.
"דג'מבה דג'מבה" אמר וליד בדיר.
הסתכלנו לעברו של דג'מבה דג'מבה. כסאו היה ריק. שתיקה רועמת הכתה בחלל.
"מה?" שאל דג'מבה דג'מבה, מתרומם לפתע בכסאו.
הסתבר שחתיכת מלוחייה נפלה לו מהמזלג לרצפה והוא התכופף להרימה. "חוק שלושת השבועות" חייך אלינו, אוסף חתיכת מקלומה מהצלחת, מערבב קלות עם המלוחייה ומכניסן לפיו.
"ברקטיקל ג'ווק" אמר בדיר, מחייך את חיוכו הרחב, כמעט בולע מזלג לרוחב תוך כדי, "חס וחלילה, זה לא מע מע ולא דג'מבה דג'מבה".
דג'מבה דג'מבה לא היה בטוח אם יש כאן הלצה על חשבון כפילות שמו או צירוף מקרים משעשע והחליט לתת לעניין לעבור הפעם, מחמת הספק.

נפרדנו בחיבוקים מבני המשפחה.
היה צריך כוחות משותפים של וליד, יודה, עאבד ושלי בכדי לשחרר את אחיזתו של דג'מבה דג'מבה מאחותו של וליד.

"אח יה אוחת וליד בדיר" נאנח דג'מבה דג'מבה כל הדרך חזרה דרומה.
"תוריד אותי בכפר" אמר יודה חוטבה, "ובפעם הבאה תקחו את יגאל אנטבי, בסדר?".
"אותי תוריד בספארי" אמר דג'מבה דג'מבה.