קוראי היקרים, את הקטע הבא אני כותב מדירת מסתור (דיזנגוף 73, דירה 7 תל
אביב. עולים 3 קומות במעלית ועוד חצי קומה ברגל, הדלת החומה מימין. המפתח
מתחת לעציץ. צריך למשוך את הדלת חזק ולסובב את המפתח שני סיבובים
שמאלה), אי שם ברחבי הארץ. אל דאגה, אני מצויד ולא חסר לי כלום. יש באיזור
מגוון בתי קפה ומסעדות. את הבוקר אני מתחיל ב 08:00 בקפה צור (דיזנגוף 71)
ולצהריים אני דופק שווארמה אצל דוד בדיזנגוף פינת בן גוריון, ב 13:35.
אני מצטער על העירפול ואפרט יותר כשאוכל.
מסתבר
שהקטע "בייחוד דג'מבה דג'מבה" חולל מהומה גדולה בעולם הערבי. הליגה הערבית
התכנסה, הראיס צעק, האייטולה נאנק ובסופו של דבר הוציאו עלי "פטמה".
"אתה מתכוון 'פתווה'" אמר לי חבר כשסיפרתי לו על כך.
"לא,
אני מתכוון 'פטמה'" אמרתי, "הלוואי פתווה". נכון שפתווה יכולה לגרום לאי
נעימות קלה כמו ירידה למחתרת למשך שלושים שנה, מעבר דירות תכוף והסתובבות
עם עשרה שומרי ראש במשך עשרים וארבע שעות ביממה, אבל אם שלחו עליך את פטמה,
הלך עליך.
פטמה ("המעדן מסודן") צ'אנג נולדה בחרטום בירת סודן לאם
ערביה ואב פועל דחק סיני. בגיל שנתיים גויסה למוג'הידין, בגיל ארבע חברה
לג'יהאד העולמי באפגניסטן ובגיל 12 כבר הוכרזה ע"י השב"כ כ "מחבלת עם דם על
הידיים" לאחר שצילומי לווין תפסו אותה מחליפה טמפון בחוסר זהירות עם הווסת
הראשון.
פטמה גדלה להיות אשה יפיפיה ראשונה אף למומחיות הפיתוי
היפיפיות של שירותי הביון המזרח אירופאים. פטמה יכלה לעמוד מול קורבנה,
שגריר מדינה אירופאית למשל, לנעוץ בו את עיני השקד המדהימות שלה ולומר:
"אני מחבלת של הג'יהאד ולאחר שאפתה אותך, אסחט ממך סודות מדינה ואחסל
אותך".
"אצלי או אצלך?" היה שואל אז הקורבן המיועד כמוכה שיתוק.
כפי
שהתרשמתם בוודאי מחיי המין שלי (זה חיים זה?) פטמה יכולה לשיר מולי את "בדם
ואש נפדה את פלסטין" בשני קולות, והדבר לא ימנע ממני מלהסתער עליה כשועל
מיוחם בערבות הסרנגטי.
בעודי סועד שווארמת איכות אצל דוד, אימצתי את
מוחי בכדי למצוא מוצא מן הסבך הזה. שתי אפשרויות בסיסיות עמדו בפני:
להמשיך להתחבא ולהימלט, או לאפשר לפטמה למצאני, לשכב איתה וכך לפחות אסיים
את חיי בפינאלה מרשימה. במילים אחרות, חיים ארוכים ללא מין או חיים קצרים
עם מין משובח עם יפיפיה ערבו-אוריינטלית. אכן בחירה קשה.
תוך שאני מנגב
טפטופי טחינה מעורבת בסחוג מהסוודר, המכנס והנעל הימנית שלי עלה רעיון
מבריק במוחי, רעיון שיפתור בו זמנית הן את המחסור בחיי מין והן את הסכנה
שאפול ברשתה של פטמה.
הרמתי טלפון לא', חבר מהשב"כ.
"סדר לי דחוף פגישה עם ראש השב"כ" אמרתי בהתרגשות.
"א - תירגע" אמר א'.
"א', תירגע" אמרתי אני חמורות.
"שנתחיל מב?" שאל א'.
"זה אלף בית בשיחות כאלה" אמרתי, "התחל".
א' היסס. אמנם הוא עבד בשב"כ כמפענח צפנים אבל השיחה עד עתה לא הזכירה לו שום צופן מקובל בעולם הריגול והוא לט מעט באפילה.
"ראשית, אני לט מעט באפילה" אמר לבסוף, "שנית, תירגע, ושלישית, מה לכל הרוחות אתה רוצה מראש השב"כ?".
"כידוע לך" אמרתי לו, "הוציאו עלי פטמה".
"אני יודע" אמר א', "עשרה מטובי אנשינו שומרים עליך מסביב לשעון, ברגשות מעורבים".
"כן, אני חש זאת" אמרתי, "שוררים בינינו מעין יחסי אהבה שנאה מורכבים".
"אתה
מעניין ת'תחת שלהם" אמר א', "רגשותיהם מעורבים מכיוון שמצד אחד הם רוצים
לעשות עבודתם נאמנה, כלומר, לשמור, השד יודע למה, על הקיום העלוב שלך, ומצד
שני הם מתים לראות את פטמה, וחלקם כנראה אפילו ישמחו למסור סודות מדינה
ולהירצח אם מין עם פטמה יהיה חלק מהחבילה".
"תשמע, יש לי מוצא מן הסבך" אמרתי.
"רגע, רגע" היסה אותי א', "זה קו מאובטח?".
הסתכלתי
סביב. הייתי מוקף בחמישה שב"כניכים קשוחים במשקפי שמש. שניים שיחקו שש בש,
שניים היו עסוקים בלפלרטט עם זוג נערות והחמישי כנראה ישן (היה קצת קשה
לדעת בגלל משקפי השמש, אבל העובדה שראשו היה שמוט על השולחן והוא נחר בקולי
קולות הטטה את הכף לכיוון הזה).
"לא סטרילי" אמרתי, "אבל בסה"כ מאובטח".
"שוט" אמר, "לא אתה, אידיוט", שמעתי אותו צועק ברקע, לקול קולות ירי. היתה מהומה קלה בסיומה חזר לדבר.
"מצטער" אמר א', "אנחנו במארב ללכידת מסתננים והיתה איזו אי הבנה קלה בנוגע ל 'שוט'".
"מישהו נפגע?" שאלתי.
"בוא נאמר שאם אתה צריך ממני טובות מהשב"כ, דבר מהר, לפני שיגמר" אמר א' נוגות.
"הסכת
ושמע, ידידי" פתחתי, "אני מציע שהשב"כ יארגן לי מפגשים מיניים תכופים עם
נערות הפיתוי שלו. הדבר ישרת מספר מטרות. קודם כל, אני אזיין. באופן כללי,
מבחינתי די במטרה זו כדי להצדיק את המהלך הזה, אבל אני חושש שהשב"כ עלול
לשאול מה יצא לו מזה, נכון? אז ככה, מכיוון שאהיה מסופק מינית, פטמה תתקשה
להפעיל עלי את קסמיה ולבסוף תתייאש, תוסר מעלי הפטמה והשב"כ יוכל להסיר
מעליו את העול הכרוך בשמירה עלי".
א' לא ענה והשמיע קולות מוזרים מעבר לקו.
"אתה מהרהר?" שאלתי.
"לא,
אני מחרחר" אמר א' בקול חלוש, "נפגעתי מהירי בריאות ונראה לי שאני הולך
להזדכות על ציוד בקרוב. אם יש משהו שאני מצטער עליו, זה שהמשפט האחרון
שכנראה אשמע בחיי הוא גיבוב השטויות שכרגע גיבבת".
"א', א'" צעקתי לתוך השפופרת בהיסטריה.
שני השב"כניכים ששיחקו שש בש זינקו במהירות ממקומם, ירדו לפזצת"ה והחלו בזחילת שישים על שש לכיווני.
"לא דיברתי אליכם, א' וא'" אמרתי, "דיברתי לא'".
החברה קמו, ניגבו את תערובת הטחינה והסחוג מבגדיהם וחזרו למשחק השש בש.
לפתע השתררה שתיקה רועמת בשווארמה. עייני כולם נישאו אל הרחוב. אפילו דוד הפסיק לחתוך את השווארמה וקפא במקומו.
יפיפיה מדהימה, במראה ערבו-אוריינטלי פסעה בצעדים אציליים לעבר שולחני. א', א', ר', ט' ואחד ששכחתי את שמו ישבו כמשותקים במקומם.
"גיל?" שאלה אותי בחיוך, קולה מתנגן באוזני כפעמוני כנסייה לעת ערב, מושיטה לעברי את ידה.
"פטמה?" שאלתי, "חיכיתי לך, שנזוז?".
"שוויה, שוויה" אמרה, "לא תפנק אותי בשווארמה?".
"בפיתה או בלאפה?" שאלתי.
"בלאפה" צחקה, "מה אני, אשכנזיה?".
לפתע
ראיתי את ט' מתרומם מכסאו מאחורי פטמה ומתקרב אליה בשקט. מכיוון ש ט' ישן
כשפטמה הגיעה, הוא לא נחשף ליפי פניה ולכן לא הכה בו השיתוק. הוא עשה צעד
שניים מהירים, ובתנועה חדה ומיומנת שבר את מפרקתה.
"דוד, תבטל את השווארמה בלאפה" צעקתי לעבר דוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גילישטויות