אני אגיד לכם את האמת - לא ציפיתי שמחנה הקיץ יעבור ככה..
שנה שעברה מחנה הקיץ היה בהפרש של יום אחד לאחר קורס המדריכים (שהיה שבועיים וחצי) מה שאומר שהייתי שם במסתכם 24 ימים פחות או יותר שזה כמעט חודש עם יום אחד של הפסקה בבית...
את האמת? אני לא יודעת איך עשיתי את זה ובאמת באמת נהנתי.
כי השנה? בסיכום ובקיצור מופרז ..היה נחמד, ולא יותר
למה ? טוב לזה יש המון סיבות שיסתכמו לנקודות:
•האווירה שם הייתה אדישה ולא כיפית.. מהיום חלוץ הראשון העיקו בנו לעבוד ולעבוד ולעבוד כל כך הרבה, בלי מוזיקה, בלי כיף, רק עבודה בלי הפסקות עד הלילה,(22:00 לפחות) וזה עוד לא כולל מקלחת(מקלחות משותפות עם בגדי ים ותור של שנה, שגם אחריו מתקלחים עם עוד שתי בנות בתא, ממש שואתי ) ולא כולל ישיבת לילה של הבוגרים, אחרי כל זה יצא שהולכים לישון אחרי 12 לפחות, וההשכמה ב5:30 וישר ב6:00 כבר מתחילים לעבוד מחדש עד הערב.
לדעתי השנה לקחנו על עצמנו יותר מידי (בנינו פי 3 ממה שבנינו שנה שעברה, עם פחות או יותר אותה כמות של בוגרים)
•האנשים היו עוקצניים ולא נעימים - אפילו שהם חברים שלי, גם אם היית נותן לעצמך הפסקה קצרה ומתיישב או הולך לקנות ברד לרבע שעה, איזה פרצוף היו תוקעים לך! איזה עקיצות! כאילו התחבשנת 3 שעות בצל בספא עם מזגן בזמן שכל השאר עובדים. אף אחד שם לא העריך שום דבר. לא את העובדה שבאנו למחנה, ועבדנו מהבוקר עד הלילה. אף אחד לא העריך את זה ולקח את זה כמובן מאליו. נוראיים.
•כשהחניכים הגיעו כבר המדריכים בקושי עמדו על הרגליים - בואו נגדיר את זה ככה, יש ארבע קבוצות בסניף : צוות הדרכה שכולל את מדריכי שכבות ג-ז שמדריכים את החניכים מהיום הרביעי עד היום השביעי שלוש פעולות ביום וחייבים להיות איתם וללכת איתם לכל מקום שהוא לא במחנה, צוות טכני שמתמחה בתכנון כל המבנים ולוקח חלק משמעותי בבניה (למרות שככה גם המדריכים ושאר הצוותים) אבל נח מהיום הרביעי ועד היום השמיני כי אין לו חניכים לטפל בהם, צוות א"ש והדרכה מחנאית שאלו הם מדריכי יום שלישי, מדריכים שאין להם חניכים משל עצמם אלא כל פעם בימי פעילות מעבירים פעלות שהם פחות ערכים ויותר כיף ואין להם ממש קשר עם החניכים כמו שלמדריכים יש, ויש את צוות הלמל"מים (למל"ם- לא מועיל לא מזיק) שסתם באים לטיולים ועוזרים לפעמים בסניף.
אז אני בצוות ההדרכה ומדריכה את שכבת ד', וכל כך הותשתי במחנה הזה. היו שלושה מסדרים לפני הארוחות והיו צריכים לשיר מורל (השכבות שעושות את המורל הכי חזק הולכות לאכול קודם) ומתוך כל הצוות שלי (עוד 7 אנשים) לא כולל החטניקים שצוותו אלינו (חמישה חטניקים אחרי קורס מדריכים שהם בוגרים חדשים כאלה שמצוותים לעזור למדריכים) שגם הם בקושי היו, רק אני צרחתי עם החניכים, כי ידעתי שאף אחד אחר לא יעשה זאת אם לא אני, אני הייתי בכל הפעולות, והעברתי אותם לרוב לבד, אני דאגתי וטיפלתי בכל החניכים שלנו (10 חניכים מאוד קוטרים) והלכתי איתם כשרצו לקיוסק ולשירותים ולמקלחות ולמרפאה והרדמתי אותם והשכמתי אותם ודאגתי שאף אחד לא ייתייבש, ועודדתי את כל אלו שבכו שהם רוצים הביתה ושכנעתי אותם לא ללכת (והיה את הקטע הזה לכול העשרה) ובקיצור, בימים האחרונים הייתי מותשת, פשוט מותשת.
•ביומיים האחרונים כבר פשוט לא יכולתי לסבול את המקום הזה. החרקים. האוכל המגעיל. כאבי ראש ובטן, תשישות, חוסר שינה, חניכים, לנסות למרוד בחצ'קונים הנוראיים ובחום הבלתי נסבל (בכל זאת- 24\7 של שמש קופחת וחום נוראי בלי רמז למזגן באזור) ואפילו נאבד לי הגלאקסי בין חולות היער אבל עם עזרה ענקית מחברים מצאתי אותו אחרי כמה שעות
•כשאתה לבד מעל 10 דקות אתה מרגיש הבן אדם הכי בודד ביקום. אני לא יכולה להסביר את זה, אבל זה פשוט ככה.
חוץ מזה, המחנה היה דיי כיפי בחלקו, החניכים האירו לי את היום וממש נהניתי איתם, התחברתי ממש לחברות מהשכבה והכרתי לעומק אחרות, המקלחת הייתה החלק הכי כיפי ביום והתרגלתי לאכול שניצל בכל ארוחה, אני גאה בעצמי שהרמתי את השכבה הזאת כשאף אחד אחר לא שם עליה, אני גאה בעצמי שהייתי שם בשביל החניכים.. ומצפה כבר לשנה הבאה :)
*כן, עשיתי לעצמי סמיילי של סופרמן!
בקיצור, שנה שעברה המחנה היה פצצה, הקורס היה פצצה, ונהנתי מכל שנייה.
השנה? לא ממש.
אבל אני חזקה. ואם בכיתי במחנה הזה זה היה כי באמת נשברתי מבפנים ומבחוץ. ולא יכולתי יותר.
אבל עכשיו אני בבית, ואתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה שאני מעריכה כל רגע ורגע פה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
