זאת רק אני שמתה כבר לחזור לשגרה של הבצפר? כן, עם כמה שזה קשה, מתיש, וגם מלחיץ לקראת בגרויות ומגמות וכל החרטה של התיכון, אני אוהבת את האווירה, אתה אף פעם לא לבד, תמיד עם חברים מסביבך כל היום, וזה מה שהופך את הבצפר לנסבל, לכיפי, לחוויה חברתית אפילו יותר מלימודית לדעתי. ואחר כך יש לך את הזמן שלך והחופש שלך מהצהריים והלאה, ובחופש התחלתי להתעורר בצהריים במילא
אז נכון, אני לא אוכל לצאת כל ערב עד 4 בבוקר עם חברות,
ונכון, שעות השינה שלי יקוצרו ל9 ומטה ואצטרך לקום כל בוקר ב6 וחצי ולהסתמך על הקפה שישאיר אותי עם העיניים פקוחות
ושלא נדבר על כל העבודות, שיעורי הבית , דפי הכנה, מבחנים, בגרויות, ועבודות כיתה למיניהם שכנראה יוציאו לי את השפיות מהנחיר
ואני יודעת שאחרי שבועיים ההתלהבות תרד ואני אשקע בשאלה המהותית "מה לעזאזל עבר לי בראש כשבאמת רציתי לחזור לחור הזה?!^%$"
אבל אז מה? אני מתה על ההרגשה הזאת
לקנות חולצות בצפר בצבעים יפים לקנות מחברות, תיק, וכלי כתיבה שייעלמו שלושה חודשים אחרי שאוציא את כל הכסף הטוב שלי עליהם
לתכנן מראש מה אני אלבש ליום הראשון, ולדעת לצפות ליום שיער רע דווקא ביום הזה, שלא אתאכזב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
