Let the picture speak for it self

שוב יש את התחושה הזאת
האדישה, המגעילה..
הבודדה 

 לא הולכת לבית ספר מחר..אני באמת חייבת פאוזה מכל הלחץ הזה וגררתי את זה במשך כל השבוע במטרה להעביר את זה הלאה, לשכוח את זה..

ברגעים כאלה אני מצטערת שלא יכולנו לקום וללכת ממש עכשיו למקום אחר
רק אני ואמא שלי, רבאק מה אני צריכה יותר?

שום דבר אחר, שום אמא חורגת ואחיות חורגות ובלי הדרכה מסריחה של ילדים מפונקים ובלי כל הזבל הזה
בלי התפל שמקיף את העיקר כל הזמן..

הקטע הוא, שאפשר, ממש עכשיו, לומר לאמא שלי שאני רוצה לטוס מפה ושישר נחפש בית בגבעתיים במקום לחכות עוד שנתיים שאני אסיים את התיכון
והלוואי שבאמת יכולתי לעשות את זה..

אבל כנראה שאחרי הכל, התפל זה בעצם העיקר  

זה הגיוני להתאהב בתחנת רדיו?
גלגל"צ נהיה חלק מהשגרה שלי

זה והאנטומיה של גריי..הדברים ששומרים עליי לא לצאת מדעתי

With Elegance