Let the picture speak for it self

תמיד אני באה לפה כשממש רע לי או כשממש טוב לי, אף פעם לא באמצע

הפוסטים האחרונים באו בגישה חדשה ועם העיצוב החדש עוד פי מאה..

גישה...ריאליסטית

כאילו שאין יותר תמימות, העולם חרא, וטוב שפקחתי את העיניים להבין את זה

זה נראה כאילו בריחה זה הפתרון היחידי

אבל לברוח זה..מה זה?

ומה אני אשאיר מאחוריי?

שאריות של ילדה עצובה שעזבה לעיר הגדולה בתקווה לחיים אחרים?

עשו מספיק סרטים עם עלילה טובה יותר

ומה אני רוצה לעשות עם עצמי? 

המשפט שאבא שלי אמר לי כשאמרתי לו שאמא מתכננת שנעבור לא יוצא לי מהראש

"ומה תעשי שם? זה לא כאילו מישהו יחכה לך שם"

לחלום זה אחלה

אבל בסוף צריכים להתעורר