Let the picture speak for it self

יום הולדת בשבילי תמיד היה יום רגיל, סתם יום בשנה, לא שונה מהשאר, מקבלת יחס פה, חיבוקים ונשיקות, ובאמת שהמהות מאוד כיפית ומקבלים מתנות, אבל אף לא פעם אחת רציתי לארגן יום הולדת, מסיבה משלי..אני פשוט לא מהאנשים שזקוקים לתשומת לב ורוצים אותה, ואני באמת בהלם אם אני מקבלת אותה, גם, אני לא מיוחדת או משהו, אז למה שמישהו יבוא? תמיד השאלה צצה לי בראש..תמיד חוסר הביטחון שהתחבא אי שם צף כמו שמן על מים וסירב להיעלם, אז עזבתי את זה ותמיד עשיתי משהו קטן..

אתמול היה לי יום הולדת, ובאמת שזה יום רגיל בשנה, כמו כל יום אחר, נורמלי לחלוטין..

אבל איך שהוא ההרגשה שונה, ואיך שהוא השנה - הכל שונה..

יום שישי ארגנתי הסעה ונסענו כל הבנות לBBB ברחובות, היינו 22 בנות שזה הישג מאוד משמעותי והייתי כל כך בטוחה שלא יבואו אבל היו עוד בנות שרצו לבוא ופשוט כבר לא היה מקום בהסעה (!!) 

ממתי אני זוכה לחיבה הזאת?

וכשקיבלתי כל כך הרבה מתנות, וכשכולם מסביבי אומרים לי מזל טוב, וכשאני עונה פעם פעם על 170 הודעות מזל טוב על הקיר שלי בפייסבוק אני מנסה תוך כדי להחדיר לי לראש שאולי, רק אולי, באמת אכפת להם..

שאולי, אני באמת תופסת איזשהוא חלק חשוב בחיים של מישהו..

שאולי אני עושה שינוי 

תמיד רציתי לבקש משאלה כמו בסדרות ש"הלוואי שלא הייתי נולדת" ואז המלאך השומר שלי יבוא ויראה לי את כל האנשים שאני מכירה ואיפה הם היו היום אם לא הייתי נולדת.. זה יכול להיות מעניין

תחשבו על זה, אם לא הייתם נולדים, כל אחד ואחד מכם, לא היה עולם. לא היה כלום.

לפחות לא בשבילכם.