היה לי שבוע קשה
מאוד
בראשון היה לי דדליין גדול בעבודה
עמדתי בו
שלישי היה אמור להיות היום האחרון שלי שם, אבל בשני חטפתי מיגרנה
לא יצאתי מהמיטה 3 ימים
לא הלכתי בשלישי לעבודה, בטח כולם חושבים ״שוב היא הבריזה״
מתסכל אותי שכך זה נדמה תמיד. למרות שאני עובדת קשה בכל רגע שאין לי מיגרנה
הבוקר התאוששתי סוף סוף ממנה
שמתי מוסיקה בדירה החדשה
סיימתי לפרוק ארגזים ושטפתי כלים עם מוסיקה ורקדתי והחתולים הלכו בשמיניות מסביב לרגליים שלי כששמתי להם אוכל
שתי מילים לא במקום מאבא של אחד התלמידים שלי ונכנסתי להתקף חרדה של 4 שעות
הוא, אשתו והבן שלו הם העתק מוזר של המשפחה שלי
הוא אמר שהוא מעדיף לא להמשיך ואמרתי בלבי תודה שאני לא צריכה לתת שירות לאיש המגעיל הזה (עם כל כמה שרציתי לעזור לבן שלו)
אחרי 4 שעות של התקף חרדה היתה לי פגישה עם הפסיכולוגית
מה שנקרא ״תזמון זה עניין של טיימינג״
איזה משפט אינפנטילי
ק׳ היה אומר אותו כל הזמן
אמרתי לה שאני עצבנית על אנשים שאומרים שאושר זה בחירה
פאקינג קשה לי לבחור באושר כששתי מילים מכניסות אותי ללופ של שעות של בכי ורעידות בכל הגוף ובחילה לא ככה
אבל אני כן בוחרת לטפל
ואני כן בוחרת להשתדל לקום בכל זאת מזה
אני מובטלת
לא דמי אבטלה ולא נעליים
בטח אחזור למלצר
לחיות בשבילי זה לצעוד בשדה מוקשים
לא משנה איפה
בעבודה עם חברים במשפחה בזוגיות
בכל מקום טריגרים
כל הזמן כל הזמן כל הזמן
וכל פעם אני דורכת על מוקש
מתפוצצת לחתיכות
ואוספת מחדש
חתיכה חתיכה
בטיפול, בריצה, ביוגה, (...בוויד)
באהבה אליו
באמת שלי בבוחן המציאות שלי שאני לומדת להגדיר מאפס
בנשמה שלי שכל בן זונה השחית והשחיר ואני אוספת לאטי ומבריאה
היה לי שבוע סיוט
ובוקר מחורבן
אבל אני מאושרת עכשיו.
מחר בטח יעבור (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
