how bout me enjoying the moment for once.

הנסיעה נדחתה ואני מתגעגעת אליה, אבל לא למקום, הוא מעביר בי צמרמורת כל פעם מחדש, אבל אני ממשיכה לחייך, כי אסור לה לדעת.

וכשאני פוסעת בשביל, חזרה אל התחנה, אני מרגישה אלפי עיניים ריקות נעוצות בי.

עוברת לי המחשבה להתחיל לרוץ עד שאקרוס. אבל אני משאירה אותה עמוק בראש וקוברת אותה עם הרבה הגיון.

כי במקום כזה, זה כל מה שנשאר לך.

*

רוצה לישון עד שהכל יעבור, אבל לא מרשה לעצמי, כי מה יהיה אז?

אין כבר אף אחד אחר שיחזיק לי היד אחרי שנפלתי.