| Visions! omens! hallucinations! miracles! ecstacies! gone down the American river!
Dreams! adorations! illuminations! religions! the whole boatload of sensitive bullshit! |
כינוי:
puremorning. מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
בעולם הבא.
ככל הנראה שאני צריכה להיות יותר רגישה ממאורעות ההווה ולתת למאורעות העבר להשכח ולהמחק מנבכי ראשי.
להפסיק להיות סנטמנטלית בסופם הטרגי של סרטים דלי תקציב עם שחקנים המוכרים בקושי.
כואב לי אי שם בפנים, והכאב שולח הד בין כותלי נשמתי. אך אני משותקת ומבוהלת כדי לעשות דבר מה בנידון.
* * * *
פרח אחר פרח נובל בגינה הקודרת שלי. המים בבאר אוזלים והולכים, ואיני יכולה להרשות לעצמי להשקות את הצמחייה כראוי.
צנחת המוות השוררת על פני הקרקע, משוטטת כרוח שורקת בים העשבים השוטים - היחידים שלא מראים כל סימן לתבוסת היובש.
אני נשכבת על גבי בין הפרחים הגוססים, מלטפת את עלי הכותרת שלהם כאילו היו ילדי, פירות רחמי. אך אף מילה לא עוזבת את פי. מביטה בפנים נוקשות אל השמים הצבועים בכחול עמוק,
בהם נראת לידתם של הכוכבים הראשונים המבשרים על בואו של הלילה הקר שלאיטו יורד על העיר ועוטף אותה בשמיכה של דמדומים.
כשאני מתעוררת, עלטה מוחלטת מקיפה אותי. אני מבחינה שהקור מכרסם בעצמותיי, מלבושי ושיערי רטובים כאילו זה הרגע טבלתי במי נהר שוצפים.
למרות הרעד וריח הבדידות שתוקפים את גופי כצבוע העט על נבלה, עולה בזווית פי רבע חיוך. כל משך הזמן שביליתי חבוקה עם האדמה נבלה כל גינתי, עד הפרח האחרון, וכך גם הפרח שגסס בתוכי זה זמן מה. ועכשיו אני חופשיה כפי שלא הייתי אי פעם בחיי הקודמים.
| |
24.11.08
ואני ממשיכה לשתוק.
למרות שהראש שלי גועש במחשבות, רעיונות, והכל שם נראה אחרת בהרבה מהמציאות.
כל מילה דורשת מאמץ.
החורף כבר כאן.
ואני נזכרת בימי הקור, והצעידה הארוכה הבייתה.
היידים עמוק בכיסים והמוסיקה עמוק בראשי.
בלי דיבורים, רק מחשבות שנודדות לצלילי מוסיקת החורף שלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
