מסתכלת במראה הקטנה והמלבנית שמעל הכיור.

ממנה מביטה אליי אותה ילדה שהביטה בי כל החיים.

ואני רק ממשיכה לתהות אם אף אחד לא שם לב?

שאני מטביעה את עצמי באלכוהול בגיל צעיר מידי.

שהיא מחפשת בצורה הכי נואשת תשומת לב והבנה.

שאני מנסה באמת ליצור קשר קרוב עם אנשים.

שהיא ממש לא אוהבת את המצב בו היא נמצאת.

שאני חוזרת לבד הבייתה בכל ערב לבית ריק.

שהיא לא רוצה להתעורר בבוקר, ולא עושה את זה לעיתים תכופות.

שאני מביטה אל תוך הים ברצון להכנס אליו ולא לצאת.

והכל בגלל שלכולם יש את הבעיות שלהם, וכולם שותים מגיל צעיר.

אבל לכולם יש מישהו או משהו שירסן אותם.

lucky people.

And so it is
The shorter story
No love, no glory
No hero in her sky.

כולם משתנים בכזו מהירות מסחררת.

כל אחד מתחיל למצוא את מקומו,

להשתייך.

ורק אני, שוב,

נוגעת, לא נוגעת.

כל בוקר מחדש חוזרת לעבר.

הרי הכי בטוח שם.