רטנתי לעצמי כשאמי נכנסה אל חנות הספרים. אף פעם לא אהבתי לקרוא ספרים, אהבתי תמיד לשחק על המחשב הקטן שבביתנו או לבלות עם חברותיי, שהיו לא מעטות.

"אמא, אני לא רוצה ספר." אני מסננת בעצבנות שאמי מתבוננת בספרים רבים בעלי כריכות צבעוניות מונחים על מדפים לבנים וירוקים בחנות 'סטימצקי'.

"אני לא שואלת אותך, סתיו." היא אומרת ומחלה לפתוח ספרים, בעוד אני, רוגזת, מתיישבת על כיסא מרופד קטיפה אדומה ורכה בקצה החנות, על יד מדף ספרים שעליו שלט ובו נכתב, 'פנטזיה'. כריכה צבעונית ומרהיבה של אחד הספרים, ספר לא ארוך במיוחד, בשם 'המסע של סתיו' מושך את תשומת לבי. אני מושיטה אליו יד ולופתת אותו בין זרועותיי.

"גם לי קוראים סתיו." אני אומרת והופכת את הספר בכדי לקרוא את התקציר. "סתיו היא נערה שאמנם יש לה הכול, חברים, מראה טוב ומשפחה נהדרת, אינה מאושרת. היא נאבקת בעניינים הרבים הכובלים אותה, ומבלה יחד עם החבר הכי טוב שלה, לירון, וחברתה הטובה ביותר, בר. בייחד, הם יוצאים למסע קסום בלב ליבו של משחק מחשב, ומגלים דברים חשובים לחיים."

"ספר משעמם." אני ממלמלת ומנסה להחזיר אותו למדף, אך הוא נופל ונפתח בעמוד הראשון. אני מרימה את הספר, ומחלה לקרוא. "היה זה יום קיץ חמים בעיר רמת גן. סתיו פקחה את עיניה..." אני קוראת, ומסתכלת סביב לרגע, בכדי לוודא אם אמי יודעת שאני קוראת. הרי יודעת אני שאם תגלה אמי שאני קוראת ספר, היא תתענג על העובדה הזו במשך כל חיה. אך אני בודקת אם אמי מביטה בי, ומגלה שאני לא בחנות. אני שוכבת בתוך מיטה רכה, שמוצעת מצעים צחורים ונקיים, שמדיפים ריח רוזמרין חזק וטרי. אני מביטה דרך החלון ומגלה שזו לא עירי, ראשון לציון. אני מגלה נוף אחר, ירוק. שלט נישא אל מול עיני, 'ברוכים הבאים לרמת גן' , ומבינה שאני בתוך הספר. אני קמה מתוך המיטה ופותחת את דלת חדר השינה המסודר. אני יוצאת אל המסדרון ויורדת במדרגותיו הלולייניות אל קומת הקרקע של הבית.

"בוקר אור, סתיו." אני שומעת קול נשי, ומביטה לימיני. אישה בעלת שיער חום ועיניים ירוקות מביטה בי. הנחתי שזוהי אמה של הדמות. "את רוצה לאכול אומלט?" היא מלטפת את ראשי ואני מהנהנת. "יופי, בואי אל חדר האוכל." אני אומרת. אמנם די הביך אותי להסתובב יחד עם אישה שאינני מכירה, אך אומלט התאים לי במיוחד במצבי, הייתי רעבה מאוד. היא הובילה אותי אל חדר אוכל מסודר, שולחן תכול עמד בתוך מעגל של כיסאות כחולים יפהפיים. התיישבתי על אחד הכיסאות בעוד האישה מתרחקת ממני, וחוזרת עם צלחת עליה אומלט זהוב, והניחה ליד הצלחת כוס מיץ תפוזים. הודיתי לה והחלתי לאכול במרץ. הייתי רעבה במיוחד. לאחר שסיימתי לאכול טלפון הבית צלצל. האישה קמה בכדי לענות לטלפון.

"סתיו, זה לירון." אומרת האישה, אני קמה לטלפון אף על פי שלא הכרתי אף אחד בשם לירון.

"הלו?" אני אומרת לתוך המכשיר בהיסוס.

"היי, סתיו. יש לי משחק חדש למחשב, את רוצה לבוא לשחק בו?" שאל קול של ילד מתוך המכשיר.

"כן, בטח. רק תזכיר לי בבקשה איפה אתה גר?" אני שואלת במבוכה. אמנם לא הכרתי את הילד, אך תמיד אהבתי משחקי מחשב, ולא ידעתי היכן הוא גר.

"רחוב רבין חמישים ושלוש, דירה מספר אחת. את לא זוכרת את זה? דרך אגב, הזמנתי גם את בר." אומר הילד ואני מודה לו ומנתקת.

"אני הולכת ללירון." אני אומרת לאישה הגבוהה.

"תיהני, חומד." היא מנשקת אותי על הלחי ואני יוצאת מהדלת הראשית. אני מחפשת בעיניי שלט ירוק שיורה על הכיוון שבו רחוב רבין נמצא.

"סליחה?" אני פונה לאחד מעוברי האורח.

"כן?" עונה האיש בחביבות.

"אני יכולה בבקשה לדעת כיצד להגיע לרחוב רבין?"

"זה רחוב רבין. איזה מספר את צריכה?" אומר האיש בחיוך רחב.

"חמישים ושלוש." אני מדקלמת והיאש מורה לי בידו לכיוון צפון.

"תמשיכי ישר עד שתראי את המספר חמישים ושלוש." הוא מחייך.

"תודה." אני אומרת.

"אין בעיה, סתיו." עונה האיש ואני תוהה מניין לו שמי. אני ממשיכה במעלה הרחוב עד אשר אני מגיעה למספר חמישים ושלוש. אני נכנסת פנימה ועולה לדירה מספר אחת. אני דופקת על הדלת ואישה גבוהה ובלונדינית פותחת לי את הדלת.

"הו, שלום סתיו. לירון בחדר שלו." אני מהנהנת לעברה ומשוטטת במסדרון עד אשר אני מוצאת חדר ועליו שלט 'החדר של לירון'. אני נכנסת פנימה וילד בעל תלתלים בלונדינים שאני מניחה שהוא לירון, וילדה שחורת שיער ששיערה קלוע בצמות, שאני מניחה שהיא בר. שניהם ישובים מול מחשב קטן, ועל צגו עומד צוללן קטן מול תיבת אוצר, בעוד תמנון גדול, ורדרד, לוקח את התיבה ממנו, והצוללן מחל לרוץ אחריו. לפתע על צג המחשב מופיעה מערבולת, ואנחנו נשאבים פנימה...

"סתיו? סתיו!" אני מרגישה יד מנערת אותי, והספר נופל מידי.

"מה?" אני שואלת בעצבנות ומרימה את הספר.

"היית כל כך שקועה בספר, הם צריכים לסגור את החנות."

"אה, טוב." אני אומרת באכזבה ומחזירה את הספר אל המדף. "מצאת ספר לקנות לי?" אני שואלת. אמי שולחת יד אל המדף ומרימה ספר.

"כן." היא אומרת, ופונה אל המוכר, "כמה עולה הספר 'המסע של סתיו'?"