נופלת לתוך חור שחור,
שהיה בכניסתו שלט כניסה.
חור שחור, מתוך בחירה אומללה.
שקיעה באובדן החושים הממכר,
שהבטחתי שלא ישוב כ"כ מהר.
יושבת בשתיקה מתוחה
בלב בוערת להבה שקטה,
מתחבאת אל הכלים
חמה ובטוחה
שעוד יגיע היום בו תתפרץ כל כולה
ותשרוף אותי, עד אפר דק
כקורבן על מזבח
עוד קורבן לאהבה טיפשה.
כאילו לא הקרבתי מספיק.
ומתקשה להמחק החיוך על שפתיי
כבר כואבות הלסתות
מוחך שוב נותן לך את נאום חייו
שהשקר הזה סופו לברוח
ואת אינך יכולה לברוח יחד איתו.
חיים שלמים
שכבר אינם בנמצא
כי לאט לאט הלהבה אותם מכלה
שעות על שעות,
שנשרפו עד כלות
עיקשות להיות בכל רגע סמוך אליו.
ואת מבקשת,
מוחך קורא לך להתרחק,
את מסכימה, ומנסה
אך הזמן דוחק והמלאכה מרובה
ואת שוב הנך בחצי עומקו של החור,
אין האהבה טיפשה כי אם את,
מפגרת שנפלת למרות שלט הכניסה,
למרות תמרורי האזהרה
וכל אותם מעצורים שהצבת לעצמך.
נפלת.
עכשיו שיתקי.
התרחקי.
התמודדי.
לבד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
