יצא לי לחשוב על אהבה בזמן האחרון, בעיקר כי אני מרגישה בודדה
נורא חסר לי הביחד הזה, הרגש, החום.. והתחלתי לתהות לעצמי למה זה כ"כ קשה למצוא מישהו?
ופתאום זה הכה בי.
אהבה היא לא רשימת מכולת של תכונות אופי, אהבה זה לא מספר השטרות שיש בארנק, זה לא האוטו שהוא נוהג בו או העבודה שבה הוא עובד.
אהבה זה לא האנשים שהוא מסתובב איתם, זה לא מה הוא לומד בבית הספר, זה לא שם המשפחה שלו, הדת, המראה..
אהבה זה הרמוניה, והרמוניה קשה למצוא.
קשה למצוא מישהו שתכונות האופי שלו יתאזנו בצורה כלשהי עם שלך, שההרמוניה בין העולם הפנימי והמראה החיצוני שלו תהיה זו שאתה צריך בדיוק.
כבר יצאתי עם בחורים שהיו במאה אחוז מותאמים לרשימה של תכונות אופי מושלמות, והיה חסר בהם הפקטור הזה של המשיכה
והיה ההפך, משיכה ומראה חיצוני כמו שצריך, אבל לא מאוזן ביחס למה שיש להם להציע מבחינה אינטלקטואלית. לפחות לא עבורי..
האקס היה כזה, הרמוני. הוא היה יפה בדיוק במידה הנכונה וחכם בדיוק במידה הנכונה. הוא היה מעניין ומצחיק ורגיש מספיק כדי שאני אוכל לדבר איתו שעות, והיה נראה טוב מספיק כדי שאני אוכל להימשך אליו בצורה יוצאת דופן.
הוא היה ההרמוניה שלי לאהבה ראשונה ופרועה, ומאז לא הצלחתי למצוא עוד אחד כזה.
אז איפה מוצאים? נאמר לי שגם אני בן אדם הרמוני למדי, אבל יש כ"כ רבים שהם לא...
ואלו שכן, לדעת כל הסובבים אותי לא יתאימו לי בשום צורה ורק יפגעו בי. להלן האקס, שהחלטתי ללכת נגד כולם והתברר שכולם צודקים.
מה עושים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
