Normal
0
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin:0in;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}
אח...אוקטובר...אוקטובר...
זה היה חודש ה"שתיקה שלי". חוסר
זמן, חוסר רצון, חוסר טעם לכתוב כל יום ביומו ועוד שלל סיבות כאלו או אחרות שמנעו
ממני כתיבה ישירות לבלוג.
המחשב ספג הכל ועכשיו כשנותרו לי פחות
משבועיים להיקרא "חיילת", החלטתי לפרסם מספר קטעים/נקודות ציון לחודש
ומחר – דף חדש לחודש בו אני אמורה לצאת לאזרחות ולהתחיל סוג של "דף
חדש".
"Wake up smell the roses,
Life is happening and you don't know it. Wake up, take a moment ,Grab it in
your hands... and own it."
כן, אני אופטימית למרות (או אולי בגלל) הרבה
דברים שקרו לי.
קטע "ילדותי" מעט (אולי
הרבה...תלוי בנקודת המבט)
2 לאוקטובר:
הבוקר היה קר, גם הערב
– אני חייבת להודות,
זה כבר מזג אויר שעולה על הדעת...סוג של סתיו מתקרב, הרגשה
נעימה ועם זאת הייתי פשוט חייבת
לגרור את החתולים
שלי לישון איתי הלילה. כשקריר, אני הרבה יותר מתכרבלת
מבדרך כלל, שונאת
לישון לבד.
מה שמזכיר
לי את הסצנה
הקצרה מליל אמש.
שכבתי לי לתומי במיטה, מחבקת
כרית, אמא נכנסה
להגיד לי לילה טוב והבחינה בעניין:
-"איפה צעצועי
הפרווה שלך?" – היא קרצה לי.
-"הם לא גדולים מספיק כדי לחבק אותם כשאני
ישנה, אף פעם לא היו לי כאלו שהם ממש גדולים ובמשקל הנכון...לפעמים לא כיף לישון לבד...:( , לפחות
יש לי כרית כבדה." – עניתי.
-"זהו, אני קונה לך דובי גדול..או משהו...".-
היא ניסתה לפתור
את העניין.
-"דיי..אמא...את יודעת שזה לא קריטי, אני סתם מתבכיינת לך.."
-"..אני יודעת
מותק, אני יודעת,
אבל עדיין בא לי לקנות לך דובי...או משהו...".
-"כי?"
-"סתם...אני יודעת שאת אוהבת
לחבק...כרית זה מרובע מדיי..." – היא ענתה בחיוך ונשקה
לי על המצח.
כן, זה היה מקסים.
יש ימים שזה פשוט בלתי נסבל לישון לבד.
ערב יום כיפור שלי:
8 לאוקטובר:
אחרי שמירה
אחרונה לשירות, הודיעו
לי שלמרות שתכננתי
לקחת את כל ההדממה אני אצטרך
"לטחון" שתי משמרות
לפחות בזמן שאני אמורה להיות בחופש
"צורך מבצעי" עלק...
אפילו כשאני
עם רגל אחת
(או בעצם עם חצי גוף..) מחוץ לצבא לא עוזבים
אותי בשקט. פאן פאן פאן...
"יאי!" (לא.)
והיום ערב יום כיפור, מעולה...
ה"אופטימיות" פשוט זורמת ממני היום...מעניין מה יהיה בהמשך.
כרגע (11:21) , אני רק רוצה להיכנס
למקלחת ולהירדם לאחר מכן.
*מיותר לציין שבערב יצאתי לטייל עם
החברים....?
יום כיפור:
9 לאוקטובר:
יום כיפור,
הנה אני בבית אחרי כמעט "אינספור"
שעות שינה ואחרי
טיול חביב עם החברים אתמול. כי זה כל מה שאפשר לעשות ביום כיפור כשחם בחוץ
– לשבת בבית ולחשוב,
טוב – אפשר גם לצאת מ-4 קירות,
אבל רצויי שלא.
לא בחום הזה בכל מקרה (איפה תחילת הסתיו שקופצת
מדיי פעם לביקור?)...
כל עוד אני לא בצבא
(ב"מתחת לאדמה"
שאני כל כך
"אוהבת" לאחרונה), זה טוב. מי היה מאמין שמ"מורעלת",
אני אהפוך לאחת מהאנשים שרק רוצים
להתחמק מהמסגרת הזו,
או במקרה שלי,
להגיע ליום השיחרור.
*הקטע ממורמר מעט.
10 לאוקטובר:
"You see, human beings
are designed for many things, but loneliness isn't one of them."
כיף לי לחשוב על יום שבת בערב...יש עוד "קצת זמן"
עד אז, אבל אני מצפה לזה
– כי אין כמו זמן איכות עם אדם שאוהבים לפני שבוע צבאי ו..בכלל. אם יש משהו שלמדתי בחיים
האלו הוא שחברות/חברי אמת הן
/הם "משהו" שנשאר
איתך לנצח, בין אם בנפש ובין אם פיזית לצידך.
*ואכן...באותו הלילה ישנתי עם שני, לקראת
הבוקר קצת נרדמה לה היד והרגשתי רע עם זה וכל העניין עצמו היה קצר משום מפגש חברתי
בלילה עצמו (אחד שלא הלך בדיוק על הצד הטוב ביותר..).
13 לאוקטובר:
ביליתי יום שלם בבסיס, בזמן שכולם לקחו את חצי היום שמגיע
ביום הזה.
15 לאוקטובר:
התעוררתי לקולו
של רעם וגשם זלעפות (כן, ואתמול
היה חם..ושמש..ו...כמעט קיץ)
שגרם למכוניות להתחיל
לצפצף בצורה פרנואידית. אני לא יודעת כמה הזעקות הופעלו, אבל הרעש היה באמת בלתי נסבל – כל זה כמובן שווה את ריח הגשם כשזה יעבור, ובכלל,
את הגשם...
איך כמו הצצה של חורף לסתיו שלא קיים ממש , כאן בישראל.
חבל שהחזאים טענו אתמול שכל זה תקף רק עד צהריי היום.
אל אף שהתעוררתי מוקדם מהמצופה
להיום (גם ללא הרעם הייתי אמורה
לקום לפחות ב-6 וחצי – אין מה לעשות, נסיעה לבדיקות
מצריכה השקמה..גם כשאני בחופש...-ועוד מהצבא), מזג האוויר
הפתאומי "עשה לי"
את הבוקר.
18 לאוקטובר:
לא ישנתי
משלשום בבוקר (את האתמול אני מחשיבה
ל-17 לחודש משום שעכשיו רק חצות..הו רגע...חמישה
לאחד..).
ברגע שבהקלדת
הכתובת של האתר של ניטוויש כתבתי
:
www.nitwish.com
(לא יודעת לאן זה היה מביא אותי – לא בדקתי...לא עניין אותי ועדיין לא מעניין
אותי).
הגעתי למסקנה
שזה הזמן ללכת לישון...
23-24 לאוקטובר:
יומיים של "שטח".
28 לאוקטובר:
אין כמו להתעורר לבוקר גשום...באמת.
30 לאוקטובר:
יום נוסף באוגדה, הייתי אמורה לחזור מחר (ה31
לאוקטובר) בצהריים, אבל "שיחררו" אותי ואת שאר "אנשי העזר"
ש"גררו" לשם עוד היום.
בפעמיים שהגעתי לאוגדה נהניתי עד רמות
מוזרות, והכל למרות העייפות, הלחץ, העומס, מזג האוויר הקר (בפעם הראשונה בה
"ביליתי" את הלילה איי שם בשטח באוהלים ותנאים סניטרים מכפירים – אבל
אין כאן על מה להתלונן, זה שטח, זה צבא ו...זהו.).
חוויה שלא ארחיב עליה יותר מדיי.
היום יום שישי,
אז...שיהיה סופ"ש נעים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אנג'י
