לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


My life Based On A Real Story...

Avatarכינוי:  אנג'י

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2008

...ללא כותרת...


שבת בבוקר, התעוררתי....כן, התעוררתי - לשם שינויי ללא סיוטים, ללא בעיות, כלום. הכל התחיל כשנרדמתי אתמול עם ריי. בכלל לא התכוונתי ללכת לישון, סתם לנמנם קצת להעביר את הכאבים, אבל נרדמתי. חייבת להודות שאני לא זוכרת כלום מהלילה, שום רחש, צליל, חלום...נאדה. ישנתי כמו בול עץ מזה כמה שבועות ואפילו חלום אחד לא היה לי - לא טוב ולא רע. נדמה לי שאנסה זאת היום בלילה, אקח את היצורה הלבנה לחדר, היא תתגנב מתחת לשמיכה שלי ותישכב לי על ה"כרסונת" שלי :)...

היות והצלחתי לישון הלילה, יכולתי להתפנות וללמוד באמת לפסיכומטרי...לא להירדם על הספרים, לא לנקר אותם - פשוט ללמוד, שלא לדבר על זה שלמחר צפויי לי חופש מהעבודה ו...אני מתכוונת לנצל אותו כפי שצריך. הפעם לאנסה לרוץ שוב - הרגל שלי עוד לא כשירה לזה מסתבר , אבל יחסית לאדם עם דלקת המפרק/גיד/ מה שזה לא יהיה, אני מחלימה דיי מהר. "נרפא כמו על חתול" - ככה אבא שלי מגדיר את זה, אולי הוא צודק, ומי יודע, אוליי ריי העבירה לי מעט מהיכולות שלה.

את כל היום העברתי בבית, העברתי...פסיכו' בעיקר וגעגועים מסויימים שמציקים לי, אבל אני לא מתעמקת בזה - כך טוב יותר, הלב שקט יותר, האמת היא שאין לי יותר מדיי מה לעשות בנדון. ובכלל, זה יום שבת, הוא אמור לעבור טוב, או בניסיון לעבור טוב - אז מצאתי את עצמי עושה יוגה לאור נרות וצלילי אניגמה עד מצב של שיכרון חושים. אולי אני מגזימה קצת (לפעמים יש לי נטייה כזאת), אבל זו הפעילות הגופנית היחידה כמעט שלא תפגע לי במפרק ותאפשר לי לזוז בצורה כלשהי + מועילה לריכוז בעיקר ובמה שעדיף להתרכז. נתתי לעצמי את החופש לנוע עד גבול מסויים ולמחשבות לצוף לאנשהו, המוח השתחרר מדברים מציקים ובעצם מהכל ופשוט צללתי לתוך השקט שהשתרר בחדר ברגע שהמוזיקה נדמה (ככה זה כשדיסק "נגמר").

עכשיו כבר חשוך בחוץ, ועכשיו כבר יש אנשים נוספים חוץ ממני בבית, אין יותר מדיי שקט, מדיי פעם נשמעים קולות נוספים חוץ מהנשימה שלי ושל החבר'ה הפרוותיים אבל עדיין טוב כאן. בחוץ קר וכאן נעים לי. לבד בחדר האינטימי שלי...

שקט, רוגע ומנוחה לקראת השבוע החדש שיגיע מחר...
אני לא יודעת איך השבוע הזה ייסגר, אבל אני יודעת בבירור שאת המקסימום אני אשתדל להוציא ממנו.
נכתב על ידי אנג'י , 29/11/2008 16:46   בקטגוריות צ'אנק, אופטימיות זהירה, בכמה מילים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



33,688
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנג'י אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנג'י ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)