 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
עופרת...
טוב, אז ראיתי שזה הנושא החם כאן...אני לא מרבה לעשות ז"א, אבל החלטתי לכתוב על כך. הפעם החלטתי להצטרף "לעדר".
אני כבר מרגישה כי המחשבות שלי ינדדנו קצת (הרבה) לצד הפאצפיסטי שבי, אז חד וחלק. אני בעד התקיפה בעזה (למה רק עכשיו?) - אני נגד השמת המנהיגים הפוליטיים שלנו על הנס בנושא זה ואני נגד הרג בכללי - טרוריסטים, "בכיף" - אנשים ב"במקרה היו במקום" (וזה קורה...גם בממלכות טרור - גם אם הם שונאים את נפשנו למוות , גם להם יש מבקרים מהמשפחה, הייתי רוצה להאמין שכך - תארו לעצמכם, יום אחד קמה "פאטימה" והחליטה לבקר את "מוחמד" ב"לשכה"...אבל עזבו, הנשים והילדים שלהם הם לא עניין שאני בקיאה במסורתם מספיק כדי לדון עליו...) - אז אולי...תאשימו אותי שזה מה שעולה לי לראש למספר רגעים כשאני חושבת על הפצצות.
במידה מסויימת, בעיקר כשאני חושבת על זה, נכון כתב סטפאן קינג בספרו "לוכד החלומות" : "..לפעמים אנחנו צריכים להרוג, אבל המטרה האמיתית שלנו היא להציל חיים.".
האם כאן זה נכון? על רמת העיקרון הבריא - כן. "הם" מנחיתים עלינו "מיני תחמושת" , אז זה מה שצה"ל עשה. "הם" חושבים שהם "צודקים" , "אנחנו" חושבים אחרת - והריי לכם כדור מתגלגל ולא סימפטי ביותר.
אחרי הכל, תחשבו על זה - לתחמושת, בעיקר כשהיא מוטלת ממרום, אין "כושר הבחנה" מוחלט לגביי במה היא פוגעת, בסדר - "הם" רוצים אותנו "מחוץ לגבולות ארץ ישראל", רובם המוחלט רוצה למחוק אותנו לגמריי - אבל למי זכור כי אמונה דתית לא היתה מטורפת איי פעם - זה שיגעון שהגיע מתוך אגדה למבוגרים.
גם לנו יש כזאת.
אני לא מצדיקה אף צד, טוב, אני דיי בעד הצד בו אני נמצאת, בדיוק "כמוכם", אבל אני לא יכולה שלא לתהות לעצמי אם חפים מפשע נפצעו/נהרגו, אי אפשר לחזות זאת - אף פעם.
מאז קום המדינה, בעצם אף אפילו לפניה, היינו בסוג של "כוננות" , תמיד היו אוייבים והכוננות הזו נגררה, מה שמוביל אותי לציטוט נוסף - הפעם של איינשטיין :"אי-אפשר להתכונן למלחמה ובו בזמן למנוע אותה." - אנחנו רוצים שלום, אבל הרוגע לא מגיע, ואין שיתוף פעולה....
מלחמות וקרבות הם חלק בלתי נפרד מהעולם החופשי יותר והחופשי פחות, אבל אי אפשר לצפות הכל מראש ולא משנה איך מתבוננים על זה - לכל צד יהיו את ההפסדים שלו, בעוד הוא מקווה לכמה שפחות מהם...
וזהה מעציב, מעציב כמה כל צד וצד עיוור לפגיעות במה שלא "בא להילחם" , מה שרק רוצה לחיות במקומו.
נתקלתי בתגובות שונות בטוקבקים באינטרנט, אין תגובה חד משמעית של "כל הכבוד לצה"ל" או "הוי הטיפשות...עכשיו יהיה רע יותר..." וכ"ו, מה שבטוח - זהו צעד משמעותי כלשהו.
זוהי לא מלחמה, של ממש, זו מערכה מבין רבות כאלו...
"במלחמה אין שום דבר טוב. לא המוות של חבריך ולא המוות של אוייבך. הדבר היחיד שטוב במלחמה הוא הסוף שלה." - אברהם לינקולן.
*ועל הוספת משפט זה אני כמעט בטוחה ש"אסקל" אם יהיו תגובות...אני באמת לא חושבת ש"מוות" הוא פיתרון, אפילו לא בתור הימנית הקיצונית שהייתי פעם (ועכשיו אינני בטוחה מה אני בדיוק - כי הנטיות שונות בקשר לכל נושא ונושא). אבל אין ברירה...לפעמים מילים נופלו על אוזניים ערלות, אפילו מילות שלום ואז איפוק יחסי הופך למה שהולך עכשיו...
אני אנסה לסיים את זה בנימה מעט שונה שאולי תהייה שנוייה במחלוקת גם היא.
כמו שמכרה שלי כתבה כבר "גיוס חירום של בתולות לגן עדן, בכל זאת, אם כבר הם מתים אז ניתן להם גם מה שמבטיחים להם :)." - קצת דראסטי?
לשיפוטכם.
כאן אני באמת רק מצטטת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
