My life Based On A Real Story... |
 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
 ללא כותרת (סתם, כי לא היה לי כוח לחשוב על זה)
בוקר שבת, בוקר רגיל כזה...התחיל בצהריים למעשה. אחרי שאתמול "מרפי" ממש בעט בי - לא משנה שזה היה לכנה שניות, החלטתי שמטריה זה משהו שאני חייבת בתיק, בנוסף לעוד הרבה דברים שנמצאים שם (כן, אני מאלו שמכניסות את "כל הבית" לתיק הקטן).
הגשם היה קליל בהתחלה, גם בנהיגה שלי הביתה, הטיפות היו קטנות ובלתי מורגשות כמעט, בחצי הדרך העניין התחזק, אבל לא ניכר שינויי משמעותי מדיי ואז, ברגע שהחנתי את האוטו ליד בחניה של הבניין, זה הכה בי - סוג של מבול "דליים" (ואני לא מגזימה יותר מדיי) , עזבו שהמרחק ממקום מקורה למכונית שלי הוא משהו כמו, 20 מטר, אולי פחות - הצלחתי איכשהו להירטב ולהיראות כמו חתול רחוב מהמסכנים שראיתי, והכל במרחק ריצה של כמה מטרים - נפלא.
אז פשוט התיישבתי בבית להתייבש מול מפזר החום - אחלה דרך לסיים בילויי...
כל עוד אני לא מצוננת היום - זו היתה חוויה חורפית שאני לא קוטלת.
מה שנותר לי עכשיו זה להתרכז בפסיכו' ולקוות שהמוח שלי יעבוד טוב יותר בלי "פוש של כאבים" (מה שליווה אותי בימים האחרונים) ו...לסיים עם המטלות עד מחר.
אח...אין כמו קורס פסיכומטרי לגרימת "חוסר חיים" כמעט מוחלט, זה אמנם דבר שאני עוקפת בשלל דרכים, אבל זה מלחיץ מעט ואני לא מוכנה לוותר על "כל החיים שלי" בשום פנים ואופן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
