הנה אני, אחרי לילה כמעט לבן, מתמוטטת מעייפות, אבל מה עם לישון? כלום - מלבד מספר עצימות עיניים. קשה ככה כשמכרים נמצאים איי שם בעזה, בלי שום "סימן חיים" להודיע שהכל בסדר. אתמול בלילה/ לקראת הבוקר יותר נפגעו חיילים שלנו ... ואני לא יכולה שלא לדאוג. הפעם זה קרוב אליי יותר. אני יודעת שזה קצת "מגעיל" מצידי שדווקא עכשיו אני "ממש מתעוררת" לזה, אבל זה לא סוד שכשדברים נוגעים לדבר מה שחשוב לאדם הספציפי, הכל מקבל פרופורציה אחרת.
זו פעולה קרקעית. זה כבר לא "מרחוק"...והפעם מספר ידיד שלי כלולים בעניין, או יהיו - בכל מקרה - קשר טלפוני בכלל לא על הפרק איתם כרגע וזה מוציא אותי מדעתי...
בעוד באינדונזיה היה רעש אדמה - אצלנו יש את זה. מה "יותר טוב"?, עניין סובייקטיבי - ואת זה קראתי רק היום בבוקר, לא סוג הדברים שעקבתי אחריהם במשך הלילה, או ניסיתי. לפחות האיחוד האירופאי לא "שם את ישראל על המוקד" וטוענן שזה עניין הגנתי - כל הפעולה הזו, מהלך הגנתי...מעודד מעט.

ציצוט: "עכשיו אני יכול להיות רגוע. מיסטר יוניברס תומך!..." - מילותיו של "השטן". ובאמת, אם לחשוב על האימג' של האיש, אם עם האימג' הזה הוא היה נכנס לעזה והאימג' היה פועל לטובתו כמו בימים הטובים - לא היתה סיבה נוספת לדאגה. אבל זו אופטימיות מהולה באפקטים קולנועיים ואקשן טוב, בעיקרון סוג של מדע בדיוני, אבל עדיין מחשבה על כך יכולה להביא לחיוך כלשהו 0 גם אם הוא לא מציאותי לחלוטין (או בכלל).

נכון לעכשיו הרבה לוחמים כבר נמצאים בשטח, מניחה שאלפים - אם זה מה שטוענים, ואני מקווה שההצלחה תאיר לכל אחד ואחד את הפנים ו..כל זה יסתיים בקרוב, "מבצע שהולך להיות אלים" - כך אמרו, אז שכל זה לא יפגע בהם ( לפחות שלא יהיה "ללא דרך חזרה"..)...עד כמה שלא נעים להודות בזה, ידוע שיהיו אבידות, לחימה היא לא משחק שבו יש "אחוזי חיים" או משהו, אבל כמה שפחות...

שכולם יחזרו הביתה בשלום, שיהיה שקט ו...שהחיים יחזרו לסדר.