 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
"חלף עם הרוח"...
הנה, עוד סופ"ש עבר, והתגובה שלי לכך : " היה סופ"ש? ". לא ראיתי איש, מלבד כמה זמן עם ש', אחותה וילוד החדש ביום שישי, שבת היתה בודדה למדיי. לימודית, וגם כשלא היתה לימודית, האלטרנטיבות שהיו לי בראש התנפצו כמו גלים והתפזרו כמו שברי זכוכית שגרמו לי בסופו של דבר ליפול על המיטה ולבכות ממכלול הכל...
התעוררתי ב-4 היום, כן 4, אם אפשר לקרוא לזה "להתעורר", עיניים נפוחות מחוסר שינה, טרוטות, ריסים רטובים וקר לי. דאמט, קר לי.
האבסורד הוא שאני יודעת שאם אנסה לחזור "לישון" (אני מגדירה את התזוזה חסרת המנוח שלי בניסיון להירדם ובעיניים עצומת כשינה שלי הלילה), זה לא ילך.
כך שאחרי סופ"ש שכזה ולילה "שכזה", אני מתחילה שבוע ברגל שמאל.
אני לא אוהבת את זה.
אבל האם יש לי ברירות אחרות?
יכלתי לעשות משהו?
לא.
לא הכל תלוי בי, ובסך הכל מה זה משנה אם אדם אחד לא ישן הלילה, מה זה משנה שהוא מרגיש רע בגלל מכלול דברים? מה זה משנה אם אני אפילו לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה מרוב עייפות, או חוסר חשק להתבונן בחלל הריק שניבט מעיניי?
למה כשנדמה לי שישנם דברים ספציפיים ש"הולכים טוב"/"משתפרים" אני לא רואה את האפשרות לחוסר יציבות מסויים ונופלת נפשית?
עצוב לי.
אתם יודעים?
עצוב לי. ואולי אני שוב מגזימה (אחרי הכל יש לי נטייה כזאת).
כאן לא משנה אם אני אתעצבן, אתאכזב, אכעס, אומר דבר מה טיפשי, אולי אפילו אם אהיה אנוכית...כן, אני אנוכית, בטח.
זו סתם רגישות, חולשה...
אוף, קר לי, כואבת לי הכליה (אין לי מושג למה), כואב לי הראש ו...הלב. סעמק, אין איזה ניתוח שישאיר אותי בחיים וייקח את כל אלו לאיפשהו, מקום שהם לא יפריעו לי?
מזמן לא הרגשתי רע כל כך לאחר סופ"ש, אני רק רוצה שזה ייתפוגג בהמשך היום או במשך השבוע.
בינתיים אני אשתוק, כי יש דברים שאני לא אוכל להגיד כאן או בכל מקום אחר, כי לא בטוחה בהם, כי הם אישיים יותר מהרבה ממה שנכתב כאן, כי הם מיועדים לנמענים בודדים...כי נמאס לי לבזבז את הרגשות שלי על שטויות, נמאס לי "לנסות למלא את הכינרת" ללא סיבה מיוחדת, נמאס לי להיות רגישה וכ"ו בעוד זה לא מוערך או מורגש...נמאס לי להרגיש רע ולשפוך את זה כאן, כי פשוט אין אוזן ספציפית שאני מוכנה לזרוק את זה עליה בלי להרגיש אשמה ש"הטרחתי"...
נמאס לי , מעצמי...
ואני לא רוצה תגובות.
*זו היתה נקודת שבירה שלי. אח...עד כמה שדווקא מכלול דברים קטנים יכול להיות ממוטט יותר מדבר מה גדול שמוגדר "משמעותי יותר" - הכל סובייקטיבי...הכל.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
