שבוע צבאי ומאוד לא חורפי עבר על כוחותינו , אף שהשפעת (לייט) – לא פסחה עליי ובעצם אני מקלידה את הפוסט הזה  כאשר על שולחני הריי טישו ועצמי חשה חולשה בכל הגוף (חום היה רק אתמול, ולכן אני לא רואה גימלים באופק).

חשבתי שאני עומדת לצאת מדעתי השבוע, הן פיזית והן מנטאלית, אין צחוק על כך (אפילו אם אני אתחיל לצחקק על התלונות של עצמי לגביי המערכת לרגע בעת ההקלדה).

הכל התחיל טוב, שבוע רגיל כביכול משמרת בוקר רגילה, נסיעה עמוסה ברכבת יום ראשון (קופסאת סרדינים של "רכבת ישראל" במסווה), הכל היה רגיל בעצם. הכל, עד שתקף אותי כאב ראש (מיגרנה) שלא תיארתי לעצמי בסיוטים הגרועים ביותר שלי.

הדבר הראשון שעשיתי ברגע שחזרתי הביתה היה לקחת כדור נוסף ולנסות להירדם, ניצלתי J. פעם הייתי נכנסת לדיכאון אם זה היה קורה לי, אחרי הכל מי כבר יכול להתמודד עם כאב ראש שמאיים לפוצץ לו את התאים האפורים במשך יום ביומו?

כמובן שהחזרה הביתה לא הייתה מידית, בכניסה לבניין פגש אותי ג'ורג' הזקן – חתול שאני מכירה זה מכבר שנים , והלך לקראתי בגרגור קולני, שיתפתי פעולה והלכתי לקראתו ואז..משום מקום קפץ הפינצ'ר ההיפראקטיבי והמרושע מעבר למימדיו (הרבה מעבר אליהם) והחל נובח ורק אחרי ג'ורג'...

ה"קשיש" המסכן ברח כל עוד נפשו בו ולמזלו הרע, שביל הבריחה הוביל אותו אל הכביש.

בעוד הפינצ'ר עצר, אולי הוא הבחין ברכב המגיע או פשוט פחד מהכביש (כמו רוב כלבי האיזור), ג'ורג' המשיך לרוץ ונפגע. ראיתי אותו מתעופף לו כמה מטרים מהמקום ומיד רצתי אליו. הרכב לא עצר ולא הצלחתי לרשום את המספרו, לא הספקתי...

ג'ורג' שכב על הכביש נושם בכבדות, אך לא ניראה כאילו נפצע אנושות, הוא התבונן עליי במבט מלא כאב והסיט ראשו ממני.

למדתי בעבר בהתנדבות כעוזרת וטרינר כיצד להזיז גוף פגוע בכדי לא לפגוע בו יותר ולכן החלטתי לפעול, לקחתי סוג של קופסאת קרטון שהיתה בצד, הפכתי אותה למשטח קשה ע"י קיפולה למצבה המפעלי ודחפתי אותה מתחת לג'ורג' (בזהירות). הוא התבונן עליי שוב אך לא הראה סימנים של חוסר הבנה רב מדיי – אם כי היה מבוהל. הרמתי אותו בזהירות ובהליכה מהירה (כדי לא לטלטל אותו) התחלתי את דרכי לווטרינר. ג'ורג' התבונן עליי בעיניים עכורות ולאחר מספר רגעים החל מזיל עליי דם מפיו – "הלכו המדים -> אל עולה מת"ש " – זה מה שאמר לי כל אדם שסיפרתי לו למחרת מה קרה...

באותו הרגע לא חשבתי על זה, לא שינה לי מת"ש לא מת"ש – רק להביא את ג'ורג' לווטרינר ולנסות להציל את חייו.

לאחר בחינתו, ג'ורג' נפטר על השולחן של הווט...:(

באותו הלילה לא יכולתי לישון, זה כבר היה ברור לי מאליו , לקחתי עת , עברתי את פסי הרכבת עם ג'ורג' בתוך קופסת נעליים והתחלתי לחפור בור. הבור הגיע לי עד למותניים ורק אז החלטתי להניח את ג'ורג' שם למנוחתו האחרונה והנצחית, כך היה ודי.

ממי ששמע על כך (כמובן שנשאלתי למחרת מדוע מצב רוחי לא הולם אותי) ראשון היה האנטיפאת שלי וכך קיבלתי את הכינויי "The Undertaker".

ביום שני, נגררתי להמשך תחקיר בטחוני וגיליתי להפתעתי שזהו לא יותר מאיבחון פסיכולוגי חופרני XXL .

מפגש שערך שעתיים וחצי, זאת לאחר ש"התייבשתי" בשמש מחכה לגאולה וקפאתי מקור.

כבר התחלתי לדמיין חדר תחקירים אמיתי עם המנורות המתנדנדות האלו – כמובן שזו רק אני והדמיון הפרוע שלי...

לא דובים ולא יער, זה היה קרוון ישן, סוג המבנים שלא יחמיאו גם להומלס שזכה בבית פתאום. המקום היה ריק מלבד שולחן עץ גדול, שני כיסאות , הקלסר המונח על השולחן, דפים ועיפרון שהמחק שהיה בראשו פעם – נלעס.

התיישבתי, זה היה אחרי ליל אמש חסר השינה. בעוד משקפי השמש עליי – נדרשתי להסיר אותן, כך עשיתי ואז החלה ה"חקירה".

בהמשך התבקשתי לצייר בית, עץ, פרח, איש ואישה ועל שני אלו גם לכתוב סיפור....שיתפתי פעולה – מה עוד יכולתי לעשות? (טוב, יכולתי לקום וללכת...אבל זו לא הייתה אופציה, חוץ מזה, התחקיר הזה היווה את רגעי השקט לפני המשמרת הצבאית ולכן העדפתי להיות ילדה טובה ולשתוק כשצריך, לדבר כשצריך ולשרבט ציורים כשצריך..).

משמרת הצהריים לאחר מכן הייתה מעיקה, אולי משום שלא ישנתי את ליל אמש.

על כל מקרה, סיימתי אותה בכבוד וחזרתי לביתי לישון.

שלישי- חוויתי משמרת צהריים ולכן, הדבר איפשר לי לישון עד לשעה שתספק לי השלמת שעות שינה על הימים הקודמים.

יום רביעי – שמירה. קיבלתי שמירה חביבה וזכיתי להכיר עוד בחור נחמד ואינטליגנטי להפליא. מספר טלפון לא נמסר כאן, אך בתור תוכניתן הוא ביקש את המייל שלי ;) , אחד הדברים המוזרים שביקשו ממני בתור דרך תקשורת (המוזר הוא שכזה דבר נעשה פנים אל פנים)...

חמישי – גיליתי סופית שאני חולה מעט .

היום זה כבר משהו אחר...יום שישי של פוך ושוקו חם והרבה מנוחה. כנראה שכך ייראה גם המשך הסופ"ש שלי .

אבל אני לא מתלוננת, גם אני זקוקה למנוחה כזאת או אחרת לפעמים....

שיהיה לכם סופ"ש נעים וממצה,

אנג'.