היה לי שבוע מוזר, בעצם לא היו לי "יותר מדיי חיים" השבוע, קפצתי משמירה ללוויה ומשם ללילות, והתעוררתי ממש לפני מספר דקות כהעירו אותי לארוחת הערב עם ההורים. הדבר המועיל היחידי שהספקתי לעשות היום היה ניקיון הבית ברגע שחזרתי מהבסיס הביתה.
לא יודעת אפילו ממה להתחיל ולהתפלסף עליו, כשאין יותר מדיי זמן - בדרך כלל אין יותר מדיי זמן למחשבות, אבל לי היה יותר מדיי זמן להתפלסף עם עצמי. אין לכם אפילו מושג קלוש כמה מחשבות פילחו את מוחי השבוע. לא יודעת ממה זה נבע בדיוק - אבל אני כמעט וסבורה לגמריי שהסיבה היתה ספר שאני קוראת עכשיו ("סופו של מיסטר Y") וכמה תאריכים שנתקלתי בהם בזווית העין כאשר בדקתי את היומן שלי השבוע - > התעניינות האם הזיכרון שלי מטעה אותי או שמא מדובר על היום עליו אני חושבת שמדובר.
ככה זה כאשר הלילה הופך ליום שלי והיום ללילה.
מכל הדברים המוזרים שיצא לי לדוש עליהם השבוע, הדבר ההזויי ביותר שעלה לי לראש הוא שבעצם שכחתי להעלות לבמה יצירה מסויימת ומאוד אישית בצורה מפחידה - התכוונתי לעשות זאת (כן, גם אם היא אישית...אחרי הכל מדובר בארכיון הדברים האישיים שלי..) , מוכנה להישבע, אז היום ממש ברגעים אלו ה"גיברת" עולה לבמה (שנים יעברו עד שיפרסמו אותה - הם כל הזמן מתלוננים כי :" עקב עומס, אפשרות העריכה חסומה" <- או משהו בסגנון).
הייתי מעלה אותה גם לכאן, אבל יש לי את הסיבות שלי לא לרצות בכך, אולי רק פרגמנט שהייה רלוונטי הבוקר, למרות שהתעוררתי על כיסא משרדי מתוך פוזה של חתול (הייתי כולי מכורבלת לכדור והכיסא בהחלט הספיק לי - חוץ מכאב הצוואר - לא מתלוננת):
"...
מצטערת במקום כלשהו על אותן מילים שלא
אמרתי,
אותן מילים שהיה בהן יותר כוח מאשר היה
בי איי פעם,
מילים שהיו אומרות הרבה יותר מהעיניים,
העיניים ששכחת כיצד לקרוא מבעדן,
אותו מבט שהכרת פעם,
אבל עכשיו זה כבר לא הזמן המתאים, ואולי
הוא מעולם לא היה כזה.
....
והשתיקה שלי?
תשתוק."
(פרגמנט מתוך:"שתיקה" - אני)
השבוע הפך את עצמו כל כך שזה כמעט ומפחיד אותי , אבל היי, זה סוג הדברים שהתרגלתי אליהם. לאו דווקא טובים, לאו דווקא רעים - פשוט "me Stuff"
*קראו לי פעמיים "שלד" השבוע - זה הצחיק אותי , בעיקר העובדה שמי שקרא לי שלד -> הרבהההההה יותר שלד. אני נורמאלית
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אנג'י