מודה באשמה - אני טיפוס של חורף, אוהבת גשם, אוהבת להירטב בגשם לפעמים (אם זה לא גורר תחלואה לא מרנינה מהבחינה המועטה..) וכל הקשור.

הגשם של אתמול בערב בת"א - לא היה סוג הגשמים שאני אוהבת.

הוא היה סוג של גשם "יריקות תוך כדי דיבור". ז"א, טיפות מזעריות שבקושי ניתן להבחין בהן, אבל הן מציקות כמו אותן הטיפות מפי אנשים עם ההרגל הגנטי המוזר של "לירוק עלייך" בזמן "שיחה משובבת לבב איתך"....

זה היה כאילו "אלוהים יורק תוך כדי שיחה" על מזג האויר עם דני רופ או מה שזה לא יהיה...(כל זה גם היה נשמע לי יותר הגיוני אילו הייתי מאמינה באלוהים - "לצערי" יש מספיק דברים אחרים ויותר מועילים שאני מאמינה בהם...).