אז לאור ה"בקשות" בעידכון (במייל כמובן - הכל דיסקרטי ), החלטתי להשמיע קול.

אני בקורס, מה שלא מאפשר לי יותר מדיי מילים כתובות ביום - נו..אלו שאני משתמשת בהם שלא בתפקיד ושלא מוצפנות...מילים של יומיום שפשוט מדברות בשם עצמן ולא מצריכות יותר מדיי מחשבה כשקוראים אותן.

על רמת העיקרון, זה כבר השבוע שהשני שאני בקורס, השבוע השני שאני קמה עם חיוך דבילי בבוקר ורצה למייל, אולי אני ישנה טוב מספיק, אולי המשקפיים החדשות שלי מונעות מעט מהמיגרנות שלי, ואולי אני פשוט מחילה להפשיר באמת...הגיע הזמן אחרי החורף הפנימי שלי להתחיל ממש מחדש (ומי כמו השילוש שלי יודעים טוב יותר למה אני חותרת כאן), בין אם זה מציאותי לבין אם לא - > הרווחתי.

ועכשיו נותר לי יום נוסף בקורס לפני שאני צוללת לתוך הסופ"ש...הרגשה נפלאה מהולה בקצת עייפות, קמצוץ ספקות והחיוך שלי מתחילת הבוקר....

אני לא חיה באגדה - תתפלאו (ופסח עוד לא הגיע אז...), אבל טוב לי :)