כן, ליל הסדר בערב..

אחרי שהבטחתי לעצמי וטענתי נחרצות שארבוץ לי כמו גופה מתייבשת בתחת לשמיכה עד הצהריים, השעון הביולוגי העיר אותי בשעה האופטימאלית (או כך טוענים ממוחי הבריאות) ב-7:30 בבוקר. מילא אם היו מעירים אותי או משהו...אבל קמתי בכוחות עצמי, נמתחתי כמו יצור ביצות -> למה דווקא זה , כי ניראתי כמתרגלת "קאמה סוטרה" בתוספת קליקים וקולות מוזרים אחרים של פיהוק. כמובן שאלו לא הספיקו כדי שאתעורר לגמריי, אז פשוט נחתתי על גדוד הכריות שמלווה אותי בכל לילה לארץ החלומות.

עוד חמש דקות,

עוד שתי דקות,

מעבר צד נימנום,

עוד דקה והייתי מוכנה לקום - אח..האבסורד שבדבר, שעות הצהריים הרגילות להשכמה שלי עוד ייקחו את זה קשה.

אחרי ארוחת בוקר קצרה ובערך חצי ליטר קפה איכותי (זה מה שקורה כששותים אותו במאג בירה...), קפץ לי הזויי מעט לראש - נסיעה לפארק גורו על הבוקר, אז מה אם זה בצפון, אז מה שזה ייקח לי חצי יום רק להגיע לשם? (זה לא עצר אותי בנסיעה הספונטאנית לחרמון בחורף/לא חורף שהיה השנה)...

ואז נזכרתי שהיום ליל הסדר, שלא לדבר על כצו האורחים שכניראה תבלה אותו בביתי הקט.

זהו - באותו רגע כבר לא היו לי ספקות ופשוט קפצתי נפשית וראש כבר מסתובב נפשית במטבח ובמקרר המעטר אותו ובוחן אפשרויות ל"גורמה בשקל".

וכל הנסיונות מסתכמים ב"לא יותר מדיי" כרגע. תנו לי להתאושש מהיציאה אתמול.

אז מה בעצם היה אתמול?

יציאה עם ג' (המגבניק) חברה שלו וניב ->בחור אקראי מ"גולני" שאני מכירה בעיקר מנסיעות משותפות ברכבות ובילויים מוזרים לפני כמה חודשים (אותו אני גררתי - כי גלגל חמישי זה לא הדבר הכי סימפטי בעיקר כאשר אני לרוב "חוצץ" במריבות הקטנות שלהם ביציאות האלו..).

אחרי שהקרובים עזבו את הבית - נו, יום הולדת לאמא אחרי שכבר החוג המצומצם עבר על ה"טקס" המיוחד הזה כבר לפני כמה שעות (תיכננתי לצאת עוד לפניי אבל ל"חברה" לקחת כרגיל פרק זמן של יובל כדי להיות מוכנה להוציא את האף מהבית) קיבלתי שיחת טלפון מג' שהוא והגיברתי בדרך לאסוף את ניב -> משהו שהותיר לי משהו כמו רבע שעה להתארגן.

*עם כל הכבוד, גם אני נקבה וגם אני צריכה את הזמן שלי להתארגן...אבל, אני עוד פחות אוהבת לייבש אנשים בהמתנה, אז פשוט שלפתי משהו מהארון, הוספתי "צבעי מלחמה/הסוואה" על עצמי ותפסתי את השיער שלי באיזה סוג של עיפרון מוזר. -> כך שלא ניראתי כמו מישהו ה"מככב/ת" באתר הזה.

לאחר נסיעה שלא מדדתי את הזמן שלה רק משום שנרדמתי על הכתף של ניב, הגענו ל"סינמה סיטי", נכנסנו לסרט "נער תבוליין האחרת" (שמישהו יזכיר לי לא ללכת יותר לדרמות בקולנוע...[זהו, הערה לעצמי: להקשיב להערות כאלו נחרצות כשמעירים לי בנושא...]) - סרט לא רע-אך באמת לא עניין לאוסקר.

משום מה, פשוט הרגשתי שהערב נגרר לו - ללא שום פואנטה (וללא דרך מילוט - הריי לא הייתי בעלת אוטו לערב..) ואם זה לא מספיק, הכל ניראה כ"דז'ה וו" אחד לפעם האחרונה שיצאתי איתם בתור "חוצץ" ו"גררתי" ידיד משותף +/-.

ג' וחברה פשוט לא הפסיקו להתווכח, הפעם החלק המעיק היה וויכוח מולי על זה שג' מתבונן עליי יותר מעליה - כמובן, אצבע מאשימה אליי (עם כל הכבוד, אני הייתי שם קודם - אמנם ללא עירוב רגשות, אבל היי - ידידות ישנה לא מחליפים כל כך מהר...), לכמה רגעים לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, כי טכנית מטרת העל שלי היא לגרום להם לפחות לריב קצת פחות...(גם אם זה ניראה לפעמים שהם יהרגו אחד את השני, הם זוג חמוד ביותר...עד כמה שאני הכרתי אותם לפחות בעבר לפני שהתחילו הבעיות השונות והגוונות והמריבות הבלתי פוסקות). ניב בכלל היה חסר אונים בסיטואציה הזאת - כגלגל לא בקיא בהיסטוריה של המקרים האחרים...המסכן פשוט התיישב לו על איזה סוג של ספסל והתחיל לבהות בצורה משונה לכיוונים שונים לסירוגין.

הצלחתי להרגיע את הרוחות רק לאחר שלקחתי את הגיברת לצד (הרחק מהבנים שהתחילו בינתיים שיחה כלשהי שאחנו לא ראיני ולא שמענו מחוץ לטווח הראיה של השיחה שלנו) והסברתי לה בבירור (בפעם המליון בערך בחיי) , שאין לי שום עניין בג' שלה ושאם העניין תלויי בי - לא יהיה כלום כאן, גם אם ג' יקח כמה צעדים קדימה לכיוון שלי.

היא התבוננה בי בדמעות בעינייה , חיבקה אותי והתחילה לבכות בטענות שונות שהסגירו את העובדה שהיא לא מפסיקה לראות אותי כ"איום" (דאמט ילדה, אני מבינה את הסיטואציה...מאוד אפילו , אבל...מה עם קצ לסמוך עליו...עבזי "עליו" -> עליי בתור מישהי שכל הזמן חוצץ ו"משלימה" ביניכם לאחר החראקירי שאתם עושים אחד לשני...). חיבקתי אותה, לא נתתי לה לחוש עוינות - אפילו אם נפגעתי מעט מההתרסות שלה.

כשהיא נרגעה, חזרנו לבנים (לא אחרי שעזרתי לה לסדר את האיפור שזלג ממנה כמו מאיזו איימואית מתחילה...).

ג' קם לקראתה וחיבק אותה, ראיתי סוג של חיוך מתגנב על שפתיה כשראשה הונח על כתפו, אבל המבט של "את לא תגנבי לי אותו..הוא שלי - נה נה בננה" - הסגיר את מה שהיא באמת מרגישה בנוכחותי...

לפעמים היא יכולה להיות פשוט ילדה קטנה.

אבל מספיק עם הבעיות שלהם...

דבר אופטימי בערב היה - עזרה לניב בפתיחת שיחה עם בחורונת חמודה שניראתה בודדה במקום. זו היתה אוליי הפעם הראשונה שממש התערבתי ב"אגו" שלו או בבישנות הנסתרת ועמדתי ל כך שהפעם לא ייברח מהזדמנות להכיר מישהי חדשה. התוצאה: כמה חיוכים והחלפת טלפונים :).

כולם יצאו מרוצים בסופו של דבר (או לפחות כך ניראה לי).

אני פשוט נחתתי על המיטה ברגע ש"הוקפצתי" הביתה.

ובחזרה אליי, נטייה חזקה לחזור לישון - אבל לא...ערב פסח היום והמטבח קורא לי.

שיהיה לכם יום מקסים :) וערב "כשר" או משהו.