כן, דברים טובים לא נגררים,ז"א, הם יכולים להיראות כאלו זה פועל בצורה הבאה, אבל בפועל - שמיים וארץ. אז הנה, יושבת לי בבוקר,עוד מעט  אעלה עלן מדים (למרות שהמוח עצמו מסרב להחליף קונספט) ו...הופ! לקופסאות הסרדינים של יום ראשון (רכבות). לכל מי שלא חווה מעולם שב"יזות יום ראשון - נכון בשבילכם לנסות לנסוע ברכבת כזו.

אני לא מתלוננת, חלילה, הספקתי המון בחופ"ש אבל לחזור ממנו ללשמירה ומפשט למחרת - זו לא האטרקציה שחיפשתי.

טוב, לפחות מבחינת המשפט, למקרה ואשאר כוננות שמירה או ייתמז מזלי ולא -> המג"בניק בא איתי (סתם כי הוא החליט לבקר אותי בבסיס ביום שני :) - ואם גם ארוחת הערב אחרי אותו יום עליו (כך, הוא הבטיח לפחות) הריי שמיום מורט עצבים ,זה יכול להפוך הסופו ליום עם כאב בטן מצחוק.

*צריכה להזכיר, שאני מערכיה אנשים שיודעים להצחיק אותי?

על כל פנים, רק עכשיו השמש מתחילה להתעורר ואני קולטת את האבסורד בעניין ועם זאת לא מבינה כיצד אני אעבור יום שלם+שמירה , בהתחשב בעובדה שלא ישנתי הלילה (לא יותר משעה בכל מקרה). זה כמובן לא משום שלא רציתי, אלא פשוט כי...טוב, היו לי מספר סיבות שהפריעו את "שנת היופי" שלי.

6:27, עוד דקה עברה מאז תחילת הפוסט הקצר הזה, 6:28, עוד דקה ועוד..

אלו דווקא ניראות כדקות ארוכות יותר מה"הדממה" שלי.

לפחות שברתי את השיגרה, זו שיש לי עוד כחצי שנה לחיות בה, קצת.

אז לכם:

אלו במדים - שבוע נעים

אלו שלא במדים - האמת? כנ"ל.

כאן אנג', מנסה למצוא לה מטרה מספקת ליום מיותר (כן, לפעמים יום ראשון נראה כזה , כאשר הוא לא חופשי או חלקית כזה).